האמת, אני קצת (אבל רק קצת) מרחם על בנימין נתניהו. למרות חלקו הגדול, כשר אוצר וכראש ממשלה, בהפיכתה של מדינת ישראל לאחת מהמדינות הקפיטליסטיות ביותר בעולם, הוא באמת נמצא במצב לא נעים. הקפיצה המטורפת במחירי הדיור לא החלה במשמרתו (אף שלא עשה דבר כדי לעצור אותה). בנוסף, אין ספק ששינוי מגמה בדבר מורכב כמו מחירי המחיה והדיור הוא עניין שלוקח זמן. גם מובילי המחאה יודעים שאין בכוחו של נתניהו למצוא פתרון קסם שיוביל להורדת המחירים. זו בדיוק הטרגדיה של נתניהו. אם נהיה כנים, אין דבר שהוא יכול לעשות שירצה את המפגינים ויפזר את המאהל.
האם זה אומר שהמחאה מיותרת וצריכה להתקפל? ממש לא.
אם היה מדובר רק ביוקר המחיה, ייתכן שהיה עולה בידי הממשלה למצוא, בשלב כלשהו, פתרון שהיה מרצה את המפגינים. פתרון שהיה מצביע על שינוי מגמה בתפיסת עולמה של הממשלה. אבל זה לא העניין. הבעיה של נתניהו וממשלתו היא רחבה, עמוקה ואקוטית הרבה יותר מיוקר המחיה. הבעיה של הממשלה טמונה באותו מושג חמקמק ונזיל שנקרא במדע המדינה לגיטימציה. יש להבחין בין שני מובנים של המושג. ישנה לגיטמציה "פרוצדוראלית" – היינו, לגיטמציה חוקתית, במובן זה שהשלטון נבחר על ידי הציבור. אין כל ספק שממשלת נתניהו היא ממשלה בעלת לגיטימציה פרוצדוראלית. מובנו השני של המושג הוא ה"מהותי" – אותו גורם X שקיומו מתבטא במתן קרדיט ציבורי לשלטון. זוהי התחושה שהשלטון רוצה ויכול לפעול לטובת הפרט. ניתן להגדיר זאת כ"אמון", או ברמה הפרסונלית, כ"מנהיגות". כך או כך, נראה שבשבועיים האחרונים הממשלה איבדה את הלגיטמציה שלה במובנה המהותי. לכן, לצערו של ראש הממשלה, נראה שהוא כבר לא יוכל לעשות דבר כדי לרצות את המפגינים.
אובדן הלגיטימציה של הממשלה בישראל נובע מהתחושה האינסטקינקטיבית של רבים מאתנו שמשהו רקוב, רקוב מאד בשיטה הישראלית, ושלא ניתן לצפות שמחוללי הריקבון הם שימשכו את עצמם מהריקבון שהם שוחים בו – משל היו הברון מינכהאוזן בתוך הביצה. אובדן הלגיטימציה לא קשור רק למצב המדיני אליו נקלעה ישראל. לצערנו, לרוב הישראלים זה לא ממש מזיז. אובדן הלגיטימציה נובע מעניינים טריוויאליים הרבה יותר. במשפט אחד, מקורו בחוסר היכולת הטוטאלי שהשלטון המרכזי מגלה בכל הקשור לעניינים שנוגעים לחיי היום-יום של הפרט. מקורו בחוסר המקצועיות, בחובבנות, בחוסר הירידה לפרטים וחוסר המחשבה שבאים לידי ביטוי כמעט בכל דבר שהממשלה נוגעת בו. האם מישהו יכול לחשוב על פעולה כלשהי, שנוגעת לחיינו, שנעשתה כמו שצריך בשנים האחרונות?
עניין התחבורה הציבורית קרוב לליבו של הבלוג הזה, ומייצג אולי יותר מהכל את התופעה הזו. כך, לדוגמה, את אובדן הלגיטימציה של השלטון היה אפשר לחוש באוטובוסים של דן למחרת הרפורמה. למי שהקשיב לשיחות שניהלו הנוסעים – הרבה מהם יושבים כיום במאהלי המחאה – היה ברור שמשהו הולך להתפרץ כאן בקרוב. את צחנת הזלזול היה ניתן להריח מכל עבר – החל בחוסר ההסברה השערורייתי, דרך בדיחת ה"דיילים" ועד למחדל הזועק של היעדר המפות בתחנות. הריח הרע נודף מאי-העמידה בתדירויות, ועולה בחוזקה מאי-האכיפה בנת"צים. הסירחון דבק ברכבת ישראל, ברכבת הקלה בירושלים, ובתחנות המרכזיות המבישות שבערי ישראל.
אכן, לממשלה אין יכולת לספק שירותים ברמה ניאותה לציבור – בין אם בתחבורה הציבורית, בבריאות, בחינוך, ברווחה וכמובן בתכנון ודיור. ההתפרצות בעניין האחרון היא רק סימפטום לכך. חמורה מהתחושה בדבר חוסר יכולתה בפועל, היא התחושה שלממשלה בכלל אין מוטיביציה לפעול.
לכן, זה לא ייגמר עד שהממשלה תלך.
הרחובות של ג'יין
בלוג עירוני בהשראת ג'יין ג'ייקובס
מצטערת, אין לי אף לא טיפת רחמים כלפי נתניהו. בסוף היום ביבי יילך הביתה לדירת פאר ולהרצאות במאות אלפי דולרים בשוק הפרטי, והממשלה המנופחת שלו תקבל ג'ובים מפוארים אצל בעלי ההון ששירתה (את הסיפור של ניר גלעד כולם מכירים, אני מקווה). יושבי המאהל, לעומת זאת, ימשיכו לעבוד בשירות לקוחות בסלקום ב-21 שקל לשעה, או בעבודה סוציאלית בחצי משרה ב-2500 שקל לחודש, או ברפואה ב-23 שקל לשעה, או כפרילנסרים בעיתון ב-150 שקל לכתבה וכדומה, ויבזבזו 80 אחוז מהמשכורת על דמי שכירות.
אבדן הלגיטימציה במקרה של נתניהו היא לא רק בשל אי-העשייה, אלא גם האידיאולוגיה המכוערת והמובהקת ביותר של העשרת העשירים, ללא כל בושה, יותר מכל פרלמנטר בהיסטוריה של ישראל. וזה עוד לפני שמדברים על כמות השקרים האדירה שהאיש נוהג להפריח ("לתכנן דירות זה פשוט, אני יודע כי עבדתי במשרד אדריכלים", "הציעו לי להיות שר האוצר של איטליה" ועוד ועוד). ויש את העניין של ראש ממשלה שיש בבעלותו עיתון שלם של פרופגנדה ודברי הלל, שחברו בעל ההון אדלסון מממן. היש שחיתות גדולה וכעורה מזו?
לא חושבת שהוא יכול לשכנע אף אחד היום. יבוא פלוני ויכתוב כאן "אז בשביל מה ישבת באוהל 5 שעות שלשום". אנשים יושבים באוהל כי כשהטייקונים חומסים את כספם הדבר היחיד שאפשר לעשות זה לצעוק קצת ולפרוק את הכעס, גם אם זה כנראה לא יזיז כלום.
גם לי אין רחמים במובן שאת מציינת. התכוונתי לרחמים במובן המצב הטראגי (פוליטית) שהוא מצוי בו: מול מחאה שאין לו שום דרך להתמודד עמה, חוץ מלסגור את הבסטה.
ואם הממשלה תלך (הלוואי!) אתה רואה מישהו שיוכל לשנות משהו? לבני? יחימוביץ'? ליברמן? לפיד? מופז? מישהו אחר?
אין לדעת. מה שבטוח שהעניין החברתי יהיה חייב לשחק תפקיד.
התפקדתי לעבודה (איכס) בשביל יחימוביץ', אני נוטה להאמין לה. אם המצב ממשיך ככה, עוד שנה וחצי נגמרים הלימודים שלי ויש דרכון אוסטרלי טרי במגירה.
הרבה זמן הייתי בעד שלי יחימוביץ', חייבת להודות שהתאכזבתי מהדרך בה נהגה בהקשר למאבק העו"סיות והמאבק הנוכחי לא משנה את דעתי לגביה. אולי מחזק אותה.
מנוסח היטב. משתף בפייסבוק ברשותך. שרון רז.
הניתוח המדויק ביותר שקראתי בימים האחרונים
שרון ושי – תודה רבה!
מלים כדרובנות!
מצוין, שיתפתי
מהפוסטים היותר מנותקים שיש.
ראשית ממתי נתניהו קיבל לגיטימציה מהשמאל והתקשורת שנמצאים בליבה של המחאה? איך יכול אדם לאבד לגיטימציה שמעולם לא ניתנה לו?
שנית, נתניהו לא מייצג אותך אליאב, נתניהו מייצג ציבור מסוים שבחר בו כדי להוביל אי אילו קווים מדיניים בעיקר והם לא נוטשים אותו. למען האמת הוא מהבודדים בעשרים שנים האחרונות שכמות המנדטים שלו על פי כל הסקרים אינה נפגעת.
שלישית, מעבר לעובדה שמדובר בניסיון הפיכה ולא באמת בניסיון לקדם אינטרסים מפנים אצבע מאשימה כלפי האנשים הלא נכונים. מי שמבין מעט בכלכלה צריך לדעת שהמחירים עלו בגלל המשבר הכלכלי האחרון- נוסיף שמחירי הדירות לפני אותו משבר דווקא היו בכלל בירידה מתמשכת.
בשיא המשבר החליט הנגיד לייצר כסף זול כדי להניע את גלגלי המשק שהיו תקועים כמו שאר העולם, הפעולה עבדה מצוין ויצרה צמיחה חסרת תקדים ועימה תופעת לוואי בדמות עליית מחירים. העלייה מבוטאת לא רק במחירי הדירות אלא בכל דבר ולראיה שיעורי האינפלציה שחרגו מעבר לטווח המתוכנן. אציין כפי שכבר ציינתי שמחירי הדירות יורדים כבר רבעון שלם ויוסיפו לעשות כן בשל התייקרות השקל והאשראי הבנקאי והעלייה בהיצע הדירות שהינה עקבית לאורך השנתיים האחרונות.
אני עם לירן.
לביבי יש לגיטמציה אצל מי שנתן לו את קולו. כל השאר ממש לא רלוונטי.
הרבה דברים קרו ויקרו בגלל המחאה הזו: שוק הגבינות נפתח ליבוא ושווקים נוספים יבואו בעקבותיו, התהליכים בתחום הדיור יזורזו, אולי אפילו בתחום הריכוזיות. קצת כסף יזרום לידיים שעובדות קשה כדי להשיג אותו (אנחנו) ולא לידיים שמושטות בצורה הכי בוטה (החרדים, המתנחלים, משרד הביטחון).
מהפכה לא תקרה כאן אבל תהליכים מזורזים, וזה נפלא. המחאה עצמה תמשיך עד שתתפוגג מעצמה.
לאף אחד בקואליציה אין אינטרס ללכת לבחירות, ולכן הממשלה לא תיפול. (הנבואה, נזכיר, ניתנה לשוטים, אז אם מחר הוא מתפטר בדרמטיות, אל תבואו אלי בטענות) .
חבר'ה, תקראו מה שכתבתי. לא טענתי שלביבי אין לגיטימציה לשלוט, הוא כמובן ראש הממשלה הנבחר. דיברתי על לגיטימציה במובנה המהותי. ברור מאליו שיש עוד שנותנים בנתניהו אמון. לדעתי הם הולכים ומתמעטים במהרה, וכפי שציינתי זה לא קשור רק בתהליכים המורכבים של עליית המחירים.
אם כבר אנחנו עוסקים בשטויות הנבואה, לדעתי הממשלה פול תפול. בעלי החושים המחודדים כמו עופר עיני כבר יודעים את זה. mark my words:
עוד שבוע שבועיים פתאום ש"ס גם ייזכרו שהם בעצם "חברתיים". מספיק שאיזה אריה דרעי מזדמן יתחיל לגנוב להם את הטיקט, ושכמה מאות חובשי כיפות שחורות ייראו בהפגנה כזו או אחרת, וש"ס ימכרו את ביבי כמו פיתה לפני פסח.
כל הקטע של הלגיטימציה לא משכנע אותי. במדינה מאז ומעולם הרשויות לא עבדו כל כך טוב, אבל כמו שרואים ברוב המדינות שאינן בעולם הראשון, מצב כזה יכול להמשך במשך שנים. האקדמאים, האמנים ושאר ההשכלה יכולים להתעצבן שהם גרים ברפובליקת בננות, אבל השליטים ימשיכו לשלוט. מקסימום יחליפו מקומות.
אגב, זו לא הממשלה, זה אנחנו. הפקידים והנבחרים הם פשוט אנחנו+כוח. האם מישהו במאהלים נדר שמהיום הוא לא משלם שחור? האם מישהו שם הבטיח שאם הוא ירוויח יום אחד יותר מעשרים אלף שקל לחודש, אז את כל שארית המשכורת שלו הוא יתן לנזקקים? מבעלי הכוח נדרוש להיות מוסריים, אבל אנחנו, נמצא לעצמנו הצדקות מצוינות להיות חארות בדיוק כמוהם, עם המעט הכוח שנופל לפעמים לידינו.