דיווחים מהכיכר המשוחררת

31 05 2009

טיימס סקוור הוא ממש לא מהמקומות האהובים עלי. למען האמת, אני כלל לא בטוח שזה "מקום" במובן העמוק של המילה, אלא שזה יותר "סמל" לתרבות קיטשית, צרכנית והמונית. זה לא "מקום" עירוני, במובן האמיתי, כי אין בו עירוב שימושים אמיתי – לא גרים בו אנשים "נורמליים" (וב"נורמליים" כוונתי לאנשים שיורדים לרחוב ולא גרים בבניין שבנה דונלד טראמפ). אני בטוח שאחוז עצום מהאנשים שמסתובבים בטיימס סקוור הם תיירים, ושהוא לא באמת משמש את תושבי העיר. ההסבר לכך שטיימס סקוור הוא מקום כל-כך עמוס לאורך כל שעות היממה, לא טמון בעירוב השימושים שבו, אלא בהיותו אטרקציה תיירותית – כשמהות האטרקציה היא שופינג אינטנסיבי – בעיקר ברשתות ענק. דווקא לאור הסיבות האלה לא ניתן להפריז בחשיבותה של ההחלטה לסגור את טיימס סקוור לתנועת כלי רכב. ההחלטה לסגור דווקא את המקום הזה לרכב כמוה כאגרוף הישר לבטנו של סמל הקפטיליזם המוגזם, הבזבזני והאנטי-סביבתי. מדובר באקט בעל משמעויות רבות, הן בפן הסמלי והן במעשי.
כמה רשמים מביקור שערכתי שם היום.
הדבר הראשון ששמתי אליו לב הוא פשטות הביצוע. במקום לבצע עבודות תשתית אינסופיות באזור (למשל בניית מדרחוב) שהיו מעכבות את הסגירה בשנים, מתסכלות את התושבים ופוגעות בבתי העסק, השתמשה העירייה באמצעים הפשוטים והזולים ביותר:

מעבר לפשטות שבדבר, הרי שהסגירה של השטח באמצעות מחסום חביות – ללא ביצוע עבודות תשתית קודמות – מאפשרת לעירייה גמישות. כך יתאפשר לבחון את התנהגות המרחב לאורך זמן ולתכנן שינוי בתשתיות – אם יידרש – בהתאם לצרכים האמיתיים בשטח. 
הדבר השני המעניין היא התגובה של הולכי הרגל במקום לשינוי הדרמטי. מספר תמונות להמחשה:



והתמונה שבעיני משקפת בצורה הטובה ביותר את המהפך שחל במקום:

מה גורם למאות אנשים לשבת באמצע הכביש? חוץ מלאשה המבוגרת בתמונה האחרונה, שסופסוף מצאה מקום בו היא יכולה לנוח עם כיסא הגלגלים שלה באמצע העיר, ושלה יש צורך פרקטי אמיתי במרחב שנוצר לפתע, יכול מאד להיות שהשאר יושבים שם כגימיק. אבל האמת היא שהייתה באוויר תחושה של שחרור, אפילו של נצחון על הרכב הפרטי – מחזה סוריאליסטי באמצע טבעת גורדי השחקים ושלטי הפרסומות הענקיים שמסביב.
הדבר השלישי שתפס את תשומת לבי היא התנהגות הכבישים שסביב לטיימס סקוור. נהוג בדרך כלל להפיץ נבואות זעם בעניין תוצאות סגירת כבישים – כגון הטענה כאילו ציר נמיר יקרוס אם תצומצם תנועת הרכב הפרטי באבן גבירול. מעניין היה לראות שהאזור היה פנוי כמעט לחלוטין:

[מימין: התנועה בשדרה השביעית, המקבילה לברודוויי שנסגר, זרמה בקלות.]

[למטה: הסגירה של אזור טיימס סקוור גרמה לדילול התנועה בברודוויי כמה בלוקים דרומה – כך נראה הרחוב באמצע היום, כשלפני הסגירה הוא בדרך כלל היה עמוס ביותר.]
לסיכום – תל אביב היא לא ניו יורק. יש לזכור שסגירת טיימס סקוור לתנועה התאפשרה, בין היתר, תודות לקיומה של תחבורה ציבורית מצויינת באזור. אבל טיימס סקוור הייתה מקום עמוס עשרות מונים מכל מקום בתל אביב. לכל הפחות, ראוי שנסב את תשומת לבם של מקבלי ההחלטות בתל אביב לכך שאם הדבר מתאפשר באופן פשוט שם – אפשר להתאים את העקרון גם לנסיבות הקיימות אצלנו.


פעולות

מידע

4 responses

1 06 2009
יוסי מאוטנר

ניתוח מעניין מאוד

1 06 2009
קאז

אני רואה את זה לחלוטין אחרת.
מזה שנתיים כמעט מנסה בלומברג לחייב כלי רכב בתשלום לכניסה למרכז מנהטן, בדומה למה שעשו בלונדון. הניסיון שלו נכשל כאשר הוא הביא את זה לאישור ממשלת מדינת ניו יורק באלבני הבירה. מטרתו של ראש העיר, בחיוב רכבים בתשלוםו אגב, היא כמובן להוריד את רמת זיהום האויר ופקקי התנועה בעיר ולהעשיר את קופת העיריה המאוד מדוללת . אך יש עוד מניע, והדבר האחרון שאפשר לומר עליו שהוא מכת אגרוף לקפטיליזם.
בין טיימס סקוואר להראוולד סקוור נמצא אזור המכונה "הגרמנט דיסטריקט" בוא נמצאים כבר עשרות שנים , מפעלים קטנים המשמשים את תעשיית האופנה בעיר. בין השאר מדובר בחדרי גזירה, שיפור בדים, יצרני כפתורים , מתפרות וכיוב. לרוב העסקים האלה שישנם חוזי שכירות ארוכים המאפשררים להם להמשיך להתקיים גם היום. מטרתו הברורה של ראש העיר היא להמאיס את החיים על הסוחרים הקטנים האלה ולהוציא אותם מהאזור אל קווינס ( לונג איילנד סיטי היא היעד המועדף) . במאמר מוסגר אומר שלא מדובר באיזה סוד, העיר מעניקה מענקים לעסקים שיוצאים מהאזור ועוברים לקווינס. במקום הסוחרים הקטנים והמפעלים הללו , יכנסו לאזור ( זה כבר קורה), אדריכלים, משרדים של חברות הייטק, משרדי פירסום וכיוצא בזה. כמו כן , בינינים שיינטשו, יוסבו לביניני מגורים או יהרסו ויבנו תחתם קונדומיניומים ( זה לא קל לכתוב את המילה הזו בעיברית…).
חנויות בדים , אשר יכולות להעביר את מרכולת רק באמצעות משאיות או טנדרים , יאלצו לעזוב את המקום ההיסטורי הזה, חנות שיתכן שנצאת בעלותם כבר מאה שנה ולסגור את העסק. ( לעבור לקווינס להרבה מן העסקים אינו משתלם כלל. יש לזכור שהגרמנט דיסקריט מתקיים מהעסקים סביבו, הקונים מגיעים אליו ברגל מחברות האופנה הסמוכות, ונמצא בסמוך לתחנת האוטובוסים והרכבות המרכזית של העיר)
אז נכון שהאזור הזה, שהוא די שממה לתיירים ולעשירי העיר, המעדיפים לדלג עליו. שאין בו מסעדות יוקרה (הרבה מסעדות סיניות טובות וזולות אבל) , רשתות או בתי קפה נעימים – אבל הוא אחד מהליבות הפועמים של העיר. הוא אחד ממרכזי האופנה העולמיים ושאריות מהעבר התעשייתי המפואר של העיר.

2 06 2009
Eliav

Thanks Kaz for the informative comments; there may be more than meets the eye there. Nevertheless, the closing of such a place for traffic is still a huge move.

2 09 2010
והערב זימן לכיכר ההומה | במקום גלויה

[…] על שדרות השתי וערב של ניו יורק. לפני יותר משנה, כמו שתוכלו לקרוא אצל אליאב, עיריית ניו יורק, בצעד מרשים בנחישותו ובפשטותו, סגרה […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s




%d בלוגרים אהבו את זה: