אחד התנאים שג'ייקובס מציגה להיווצרותה של רקמה עירונית טובה הוא קיומם של "בלוקים קצרים" במרחב העירוני. המושג "בלוק" משמעותו שטח בנוי התחום ברחובות, כאשר בדרך כלל לא ניתן לעבור דרך השטח הבנוי מרחוב לרחוב, אלא אם הולכים עד לקצה הבלוק.
מדוע בלוקים קצרים תורמים לעירוניות?
הנחת היסוד היא שעירוניות טובה מבוססת על גיוון, המביא לנוכחותם של הולכי רגל רבים ברחוב – לאורך רוב שעות היממה. גיוון דורש את נגישותו של המרחב העירוני לאותם הולכי רגל – אלו שבאים במתכוון למקום מסויים, וביתר שאת – הולכי רגל "אקראיים" שנקרים למקום מסויים באופן מזדמן, בדרכם למקום אחר. כאשר ישנם יותר הולכי רגל "אקראיים," כך נחשפים בתי עסק הנמצאים ברחוב ליותר לקוחות פוטנציאליים – תנאי הכרחי לשגשוג.
נבחן, לאור הנחה זו, את "התנהגות" הולכי הרגל בבלוקים ארוכים (דיאגרמה דומה – אך לא זהה – ניתן למצוא בספרה של ג'ייקובס).
בדיאגרמה אנו רואים שלושה בלוקים ארוכים. כתוצאה ממבנה זה, כאשר הולכת רגל תצא מנקודה A (למשל – דירה) לנקודה B (למשל – תחנת אוטובוס), היא תמיד תבחר באותה דרך בדיוק. בהתאם, היא לעולם לא תבוא במגע אקראי עם אנשים או בתי עסק הנמצאים בנקודות אחרות בבלוק, אלא אם תלך לנקודות אלה במתכוון. התוצאה היא כי השוק הנגיש לבתי העסק הללו מצומצם באופן משמעותי.
ומה כאשר הבלוקים קצרים?
במצב זה יש להולכת הרגל פי 4 אפשרויות להגיע לנקודה B, ומשמעות הדבר היא כי בתי עסק וגורמים אחרים המצויים לאורך מסלולים אלה יהיו בעלי פוטנציאל חשיפה גבוה הרבה יותר. בהתאם, סביר להניח שהם יהיו מצליחים ומגוונים יותר, וכך יתפתח עירוב שימושים בריא.
ניתן בקלות למצוא דוגמאות רלוונטיות אצלנו.
בתמונה למעלה האזור המרכזי של פלורנטין. עיון בתמונה מגלה אולי מדוע הפך רחוב פלורנטין לרחוב חי המהווה את מרכז השכונה. רחוב פלורנטין מסומן באדום. ניתן לראות שהוא עובר בין בלוקים שאורכם כ-40 מטר בלבד (רחובות ויטל, בן עטר, בנבנישתי, וושינגטון והקישון). מנגד, הרחובות המקבילים לו מצפון – קורדוברו פרנקל ווולפסון, לפי הסדר – מחולקים לבלוקים ארוכים יותר (כ-160 מטרים). ובהתאם, רמת הפיתוח והגיוון בהם יורדת בהדרגה ככל שמרחיקים מרחוב פלורנטין. אך זהו מצב בהחלט נסבל. לקטסטרופה אמיתית אין צורך להרחיק יותר מדי, תמיד ניתן לסמוך על ה"עיר" מודיעין שתספק דוגמאות למכביר:
אורך ה"בלוק" (או שמא אמבה?) המסומן באדום הוא כ-600 מטרים (!!!) בכל צד. מובן מאליו שאף אדם הגר בחלקו הצפוני לא ילך במקרה לחלקו הדרומי. אך הדבר לא מפתיע, משום שמודיעין תוכננה לכלי רכב ולא להולכי רגל, ובהתאם לכך רמתה האורבנית נמוכה ביותר (בהקשר זה, ראו את הניסוי בבני אדם הקרוי "בלוק רבע הקילומטר" בבאר שבע).
באופן אסוציאטיבי, הבלוק המודיעיני הזה הזכיר לי בצורתו מבנה של התנחלות טיפוסית, המורכבת אף היא מבלוקים ארוכים – בדיוק כדי למנוע אפשרויות מעבר ברגל, בין היתר מסיבות בטחוניות:
לסיכום -לבלוקים קצרים השפעה מכרעת על אופיו של הרחוב – השפעה שראוי שתלקח בחשבון בכל הליך תכנוני.