והפעם עוד שלוש דוגמאות לקשר בין מגדלים בתל אביב לבין הרחוב שתחתם, והדגמה של השפעתם על תנועת הולכי הרגל שבקרבתם. נוכחות מצומצמת של הולכי רגל על מדרכות מסמלת את התקרבותה של קריסה אורבנית, משום שהיא משפיעה לרעה על שרידותם של השימושים שברחוב, ועל תחושת הביטחון הכללית של התושבים – דבר שמוביל, כמעגל קסמים, להמשך התפוררות הרחוב.
המגדלים בהם נדון ממוקמים, בסמוך זה לזה, בסביבות שדרות רוטשילד – שניים על השדרה עצמה, ואחד ברחוב שד"ל, מספר מטרים מהשדרה. שניים מהם מציגים את הפסול באופן בנייתם של מגדלים בישראל – לפחות בכל הקשור עם יחסי המגדל והרחוב – ובעיקר, בהקשר זה, את האופנה המפוקפקת של בניית מרחבי כניסה סטרילים אשר יוצרים "חורים שחורים" ברחוב. המגדל השלישי מהווה דוגמה לכך שאפשר גם אחרת.
המגדל הראשון הוא חדש יחסית – מגדל הבנק הבינלאומי:
בתמונה למעלה אנו רואים את רחבת הכניסה העצומה של המגדל. לא ברור את מי הרחבה הזאת אמורה לשמש, בין היתר, משום שכרגע אין בה ספסלים או דבר אחר הרומז על כך שהיא אמורה לשרת בעתיד מישהו מעבר למעטים שנכנסים למגדל (בהנחה שלא כולם מחנים את הג'יפים שלהם בחניה שמתחת ונכנסים ישר דרך המעלית). מה שכן ברור הוא שהרחבה הזאת למעשה "נגסה" ברחוב – וכמובן שכל מעשי שימור הבית שברקע, שימור ראוי בפני עצמו, אינם יכולים לפצות על הנזק הזה. ניתן היה לומר כי הרחבה תשמש אולי את הולכי הרגל שבשדרה – אך מעבר לעובדה שאין בה כל רהיט רחוב שאמור לעודד שימוש שכזה, הרחבה אף מופרדת מהרחוב באמצעות מספר מדרגות, אשר סותמות את הגולל על סיכויי הפיכת הרחבה למעין כיכר עירונית.
הדוגמא הבאה היא ממגדל אלרוב, הממוקם בסמוך למגדל הבינלאומי, מעבר לרחוב שד"ל. גם כאן, אמנם בזעיר אנפין יחסית לבינלאומי, המגדל מציג רחבת כניסה סטרילית, ובהתאם לכך הרחוב שליד משמש בעיקר לחניה של קטנועים. שני המגדלים הללו – או ליתר דיוק, הקשר שלהם עם הרחוב – מייצגים תפיסה ארכאית לפיה תפקידו של המגדל הוא לנתק את יושביו מהרחוב "המפחיד" שלמטה. חס וחלילה שמא בכירי הבינלאומי יתחככו באנשים המיוזעים המצטופפים בכניסה לבניין – נתקין להם רחבה סטרילית שבה לא תפגע האוטונומיה הפיזית שלהם. מעניין שאפילו האמפייר סטייט בילדינג – שנחשב למגלומני ביותר בתקופתו – לא כולל רחבה עד כדי כך מנותקת. לעומת זאת, מהצד השני של השדרה, בדיוק ממול, ממוקם מגדל ציון – כן, המגדל של מקס ברנר – אשר מציג גישה שונה בתכלית:
בניגוד לשני המגדלים הקודמים, מגדל ציון (בתמונה למעלה) יוצר חזית לשדרה, ובה בתי עסק פעילים. בתי העסק אף יוצרים עירוב שימושים בריא – חנות בגדים, בנק, ובית קפה אשר פתוח עד לשעות הלילה המאוחרות – דבר שמבטיח נוכחות של הולכי רגל ברחוב לאורך רוב שעות היממה. ואכן, ניתן לומר שמגדל ציון, על אף חוסר ההתאמה הבסיסי לארכיטקטורה ההיסטורית של שדרות רוטשילד, אינו גורע מהרחוב ואף תורם לו.
להבדל בין שני המגדלים הראשונים לבין השלישי ישנה השלכה מיידית על אופיו של הרחוב – המתבטא במדרכה – אשר סמוכה להם.
כך נראית המדרכה שמתחת למגדל הבינלאומי:
וכך – להבדיל ובאותו זמן בדיוק – נראית המדרכה שמתחת למגדל ציון (בתמונה למטה).
לא צריך להיות מתכנן ערים כדי להבחין בהבדל ולהבין את הסיבות שגורמות לו, ולהשלכות של הדבר על המרחב העירוני.
