The H Factor

12 11 2009

בהמשך לדיון בעניין היעדר ה"שקט" במרחב העירוני, שלכאורה אמור להצדיק מעבר לפרברים או תמיכה בהפרדת שימושים, עולה השאלה – האם אפשר לשמור על עירוב שימושים בריא, המעודד נוכחות הולכי רגל ברחוב לאורך רוב שעות היממה, ועדיין להצליח לישון בשקט בלילה בלי פאב מתחת לבית? אחרי הכל, גם גדולי האורבניסטים לא רוצים לשמוע את קובי פרץ בפול-ווליום בשלוש לפנות בוקר. התשובה היא חד-משמעית כן, ואפילו באופן די פשוט. הפתרון טמון בחלוקת שימושים עירונית על פי מודל ה-H:

המלבנים האדומים בסכימה למעלה מייצגים רחובות שבהם יש שימוש מעורב, והמלבן הירוק – רחוב למגורים בלבד. המרחק בין הרחובות האדומים צריך להיות לא גדול (בלוקים קצרים), כדי לעודד הולכי רגל שרוצים לעבור בין רחובות אדומים לעבור דרך הרחובות הירוקים. תכנון כזה משיג כמה מטרות: תושבי הרחוב הירוק נהנים משלוה יחסית; בנוסף הם נהנים מהיתרונות של עירוב השימושים (לא צריכים להשתמש ברכב לכל דבר); וגם מרוויחים מנוכחותם של הולכי רגל ברחובות שלהם (נוכחות שיוצרת ביטחון ותחושת חיוניות). רובה ככולה של מנהטן מתוכננת בשיטה זו – בשדרות יש שימושים מעורבים, ואילו ברחובות שחוצים אותן יש כמעט רק מבני מגורים, ובהתאם לכך הם שקטים מאד.
בארץ ה-H ממש לא נפוץ, שלא לומר נדיר. בישראל שכיח הרבה יותר המודל שמושפע מהעיירה האמריקאית הקלאסית, שבה עובר רחוב אחד ראשי (Main Street), ומסביבו בלוקים ארוכים של מגורים. כך (במקרה הטוב) הרחוב הראשי חי, ואולי גם האזור הסמוך אליו מיידית, אך ככל שמרחיקים ממנו הרחובות מתים. דוגמה טובה הוא רחוב אחוזה ברעננה:
 
בתל אביב יש כמה Hים מוצלחים. נביא שתי דוגמאות.
הדוגמה הראשונה היא צורת ה-H שנוצרת מהשימושים המעורבים ברחובות אבן גבירול וקינג ג'ורג', כשרחוב מאנה השקט עובר באמצע. מדובר באחד האזורים האהובים עלי בתל אביב, וגורם משמעותי ביותר לחיוניות שלו טמון בקשר שבין הרחובות האלה.

הדוגמה השניה משקפת את הפוטנציאל (הלא-ממומש בינתיים) של האזור הצפוני של פלורנטין, בין הרחובות אילת בצפון לוולפסון בדרום:

שלל צורות ה-H של הבלוקים בצפון פלורנטין משקפים את מה שידוע זה מכבר לחובבי העירוניות בתל אביב – מדובר באחד האזורים בעלי הפוטנציאל האורבני הגבוה ביותר בעיר. יש בו רחובות מתאימים לשימושים מעורבים לצד רחובות שקטים יותר המתאימים למגורים, ברמת צפיפות עירונית טובה. הרחובות האלה משולבים יחד במערכת של בלוקים קצרים. עם קצת השקעה בתשתיות, ובראשה החייאת רחוב אילת ושדרוג רחוב מטלון, אין ספק שהשכונה הזאת תתרומם מהר מאד.
השורה התחתונה היא שהטענה לפיה חיים עירוניים שפויים מחייבים הפרדת שימושים היא טענה דמגוגית. לאחרונה נעשה בה שימוש כדי להצדיק את מדיניות מתחמי הבילוי ההרסנית של עיריית תל אביב. כפי שראינו ישנן דרכים פשוטות לשלב בין הדברים מבלי להחריב את המרחב העירוני.


פעולות

Information

15 responses

12 11 2009
מורין

אני מסכימה לגמרי עם כל מה שנאמר (בתור אחת שגרה ברחוב קטן ושקט בין דיזינגוף לבן-יהודה), אבל טרמינולוגית, לא עדיף לקרוא לזה שתי וערב? הרי אנחנו רוצים יותר משני רחובות ראשיים ורחוב אחד קטן ביניהם..
ככה אפשר להגיד שהשתי הוא הרחובות המסחריים והערב הוא הרחובות השקטים.
ביחד הם יוצרים את המארג האידיאלי. 🙂

12 11 2009
אליאב

מסכים. ה-H זו סתם דרך להמחשה גראפית.

12 11 2009
אורן

מעניין. לא זכור לי שהיתה התייחסות לנושא הזה בספר של ג'ייקובס.
אני חושב שאולי עדיף שיהיה קצת גיוון בתוך השתי-וערב. הדוגמה שנתת מניו-יורק לא נשמעת לי אידיאלית מנקודת מבט של הולך רגל: אם אני רוצה ללכת ממערב למזרח אני אוכל ללכת ברחובות שקטים ונעימים, אם אני רוצה ללכת מצפון לדרום אני אאלץ ללכת ברחובות סואנים. או לפחות כך זה נשמע מהתיאור שלך, כי ההיכרות שלי עם ניו יורק מסתכמת ביומיים קצרצרים.

12 11 2009
אליאב

אורן, אתה צודק לחלוטין, וזו אכן בעיה באזורים שונים במנהטן (למשל באזור צ'לסי למי שמכיר). מכל מקום, התיאור שלי היה סכימתי, ה-H לא חייב להיות ישר כמו בניו יורק ויש הרבה מקום לגמישות.

12 11 2009
שירי

אני גרה ברחוב ירוק בתל אביב, וכל יום אני אומרת לעצמי "איזה כיף לי!", ופעם ביומיים אני אומרת לעצמי "אמא'לה! עוד מעט חידוש חוזה! מה יקרה השנה?!"

12 11 2009
שירי

"פעם ביומיים" בחודש האחרון כמובן. בשאר השנה אני מדחיקה

13 11 2009
אליאב

אני גם משתדל להדחיק את עליית שכר הדירה שצפויה בניו יורק אחרי נפילת הנדל"ן המטורפת של שנה שעברה.

13 11 2009
נירית

פשוט וחכם.
ומזכיר לי את הימים שגרתי ברחוב הקישון בפלורנטין, שאמור להיות רחוב "ירוק". הטברנה של רוזי, שקובי פרץ קטן עליה, היתה נותנת בראש כל לילה וכל שישי בצהריים עם קריוקי יווני, עד שגרמנו לעיריית תל אביב לסגור אותה. בית הקפה הנחמד שבא במקומה רק הוסיף לרחוב. חבל שהוא לא שרד…
ושאלה- אני מבינה שהרחובות האדומים אמורים בכל זאת לשמש גם למגורים. איך מתמודדים שם עם בעיות הרעש?

13 11 2009
אליאב

אין כמו הקישון 🙂
טוב הטברנה של רוזי היה מוסד הזוי בכל קנה מידה, אבל ממש.
הרחובות האדומים אכן אמורים לשמש גם למגורים, ולכן נדרש איזון די עדין. בגדול שיטת ה-H אמורה לספק מספיק גיוון כך שכל אחת תמצא את המקום שלה ואת רמת ההמולה הרצויה. בניו יורק הפתרון הוא שהבנייה באזורים האלה די גבוהה בד"כ, ככה שרוב הדירות מספיק מרוחקות מההמולה למטה. עוד פתרון למי שסובל מהרעש הן דירות עורפיות. אפילו בבנייה המצ'וקמקת בתל אביב, דירה עורפית ברחוב רועש עושה את העבודה. יש גם הרבה אנשים שפחות מפריע להם שקצת רועש ברחוב, הם רואים בזה חלק מהעיר דווקא נהנים מהחיוניות. בנוסף נראה שיש פיקוח יעיל על הפאבים והמסעדות שפתוחים עד מאוחר באזורים מעורבים – אחרי 12:00 הם מחוייבים לקפל את השולחנות בחוץ, והם ממש מקפידים שלא ייווצר גוש רועש של אנשים מחוץ לפאב.

14 11 2009
שירי

או, אני רואה שגם ירושלמים אומרים פאבים ולא בארים, ולא רק חיפאים 😀

14 11 2009
אליאב

תל אביבים אומרים "בארים"? 😮

14 11 2009
שירי

אומרים, אומרים. זה קטע

17 11 2009
ארול אחד

אני חושב שזה בעיקר כי בתל אביב אין פאבים אמיתיים כמו בחיפה וירושלים. באר הוא קונספט שונה: רועש יותר, עדכני יותר, המוני יותר. יש אבחנה מדוייקת יותר, אבל אני לא זוכר כרגע היכן קראתי אותה. בערים אירופאיות בעיקר, השתמרו הפאבים באופן מובחן מהבארים: בלונדון למשל הם עדיין נסגרים ב- 23:00 כאשר הבארים יכולים להשאר פתוחים עד מאוחר יותר.
לגבי שיטת ה- H, אני חושב שהיא קצת מחוייבת לרשת הרחובות האמריקאית ומתעלמת מהשיטה האירופאית, שבה ישנם רחובות ראשיים וביניהם בליל של רחובות קטנים וסימטאות. זו השיטה שלפיה נבנו נחלת בנימין, רובע לב העיר והאיזור הנהדר שבין אלנבי, בוגרשוב ופרישמן. בניה כזו מאפשרת מרקם שכונתי ושקט בלי לפגוע בחיוניות הרחובות, שעדיין משמשים למעבר ודרכי קיצור בין רחוב ראשי למשנהו.

17 11 2009
אליאב

ארול – מסכים לגבי שיטת ה-H, זה פחות כלל ברזל ויותר סכימה של איך "מפרידים" כביכול בין שימושים מבלי לפגוע בעירוב השימושים.
לגבי פאבים ובארים – מעניין. כשאני חושב על זה בניו יורק אין פאבים אלא רק בארים. יכול להיות שהמילה "פאב" באה מ-Public? בעוד שהמילה Bar מתייחסת יותר למקום ופחות לציבור שאמור לפקוד אותו?

17 11 2009
ארול אחד

המילה פאב מגיעה מ- public House, דגש על מפגש חברתי. באר מגיעה מ- Bar room, הבאר הוא אותו מעקה ששמים עליו את הרגל כשעומדים ושותים בירה. הדגש הוא יותר על האלכוהול המוגש.
שווה בדיקה מעמיקה יותר, אני מסכים איתך, אבל בכלליות אלה הם שני דברים דומים שמשרתים צרכים שונים. אפשר ללמוד מהם הרבה על אוכלוסיה של עיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




%d בלוגרים אהבו את זה: