זכרון נוכח-נפקד

25 06 2010

אין צורך להסביר מדוע ביקור במדינות דוברות הגרמנית מעורר אצלנו קונוטציות מסויימות. שמות הערים, צליל השפה, חבורה של שיכורים ששרים בקולי קולות ברחוב לאחר משחק כדורגל, ומנופפים בדגלי גרמניה – קשה מאד להמנע מהאסוציאציות הפנימיות שעולות, למרות שברור מבחינה רציונלית שהמצב היום שונה לחלוטין וכי אין סיבה, וגם לא נכון מוסרית, לשפוט או להאשים מישהו מבין האנשים שלא נולדו אז.
אבל בניגוד לאנשים, הערים הן אותן ערים. הרחובות הם אותם הרחובות, המרפסות בהן ננאמו הנאומים והשדרות בהן צעדו החיילים עומדות כמעט ללא שינוי.
לכן, הערים עצמן מחזיקות בתוכן פוטנציאל עצום לזכרון ולהמחשת הדברים. בעוד שבברלין יש אנדרטה עצומה, נראה שבוינה – עיר שחיסלה לחלוטין את אחת מהקהילות היהודיות המשפיעות והמפוארות שהיו באירופה – הזכרון של העבר הפשיסטי שאחז בעיר בעוצמה מוקטן ומודחק במרחב.
כשהולכים ברגל בוינה, ניתן להבחין, מדי פעם, בשלטים קטנים שמספרים על מה שקרה באותו מקום. אך בגדול, נראה שהעיר דילגה מעבר לאותן שנים אפלות וחיברה את ההיסטוריה הנוכחית שלה להיסטוריה שקדמה למלחמת העולם השנייה – התרפקות על הקיסרות המפוארת; על המוזיקה הקלאסית; האופרה והמוזיאונים.
לכן יש אירוניה רבה בעובדה שדווקא וינה נתקעה – ממש שלא מרצון – עם אנדרטאות עצומות ומפלצתיות לשלטון הנאצי, שממחישות יותר מכל מוזיאון את עצמת מכונת המלחמה הגרמנית ואת היקף הזוועה של מלחמת העולם השניה. האנדרטאות האלה תקועות באמצע המרחב האורבני הוינאי, ובאופן מדהים, זוכות להתעלמות מוחלטת ממדריכי התיירים, ואף אין שילוט בולט במקום שמסביר מהן ומה הרקע להקמתן. אפילו תושבי העיר עצמם כמעט ולא יודעים עליהן דבר.
מדובר במגדלי הנ"מ (Flak Towers) שנבנו בברלין, המבורג ו-וינה בהוראה ישירה של היטלר בשנת 1940, כדי להגן עליהן מחילות האוויר של בעלות הברית. בוינה, המגדלים הללו נבנו בשלוש זוגות (סה"כ שישה), כאשר כל זוג מורכב ממגדל לחימה, אשר נושא עשרות תותחי נ"מ כבדים, וממגדל פיקוד ושליטה עליו מותקנים תותחים קלים יותר. מגדל הלחימה אף נועד להחיל עד 10,000 (!) איש בשעת חירום, וגובהו כ-60 מטרים. כדי להוסיף גרוטסקה על טעם רע, התכוונו הנאצים – לאחר נצחונם הסופי – לכסות את המגדלים בשיש ולהפוך אותם לסמלים עצומים לנצחון האומה הגרמנית.
מה שתופס מיידית את תשומת הלב במגדלים הללו, מעבר לגודלם הלא נתפס, הוא הארכיטקטורה המאיימת שלהם: המגדל הזה, שממוקם בסמוך לפארק ציבורי מטופח, הוא לחלוטין המבנה הפשיסטי ביותר שראיתי בחיי:

ומזוויות אחרות:


[משטחי התותחים בחלקו העליון של המגדל מוסיפים לחזות המאיימת שלו]
לאורך השנים ניסתה העירייה להיפטר מהמגדלים הללו, אך בשל העובדה שהם עשויים מבטון כבד ומשוריין הריסתם עלולה לגרום נזק עצום לסביבה. צחוק הגורל, וינה האלגנטית והמעודנת נתקעה עם המפלצות הללו. במקום להשתמש במגדלים כדי ליצור מוזיאונים או אתרי הנצחה עוצמתיים, ניסו להפוך אותם לבתי קולנוע, מחסנים וכד'. ההצלחה הייתה חלקית ביותר.
המעניין כאן, מעבר למבנים עצמם, היא עצמת ההדחקה שהמרחב האורבני מאפשר. החיוניות האורבנית מאפשרת לשכוח מה שקרה ממש לא מזמן. לכן, זה נדיר שההיסטוריה משאירה כזו צלקת בוטה – שמזכירה שפעם הרחובות הללו ראו ימים שחורים מאד.


פעולות

מידע

10 responses

25 06 2010
יובל

וינה הייתה ערש האנטישמיות הגרמנית עוד בסוף המאה ה-19 עם ראש העיר הידוע לשמצה קרל לואגר, ואכן צחוק הגורל הוא שעד היום היא זו שסובלת את המבנה הפשיסטי (הגדרה מדוייקת) העצום הזה בתוכה.
בלילה שבין שבת לראשון אני טס לשבוע לסמינר במינכן, ואני אשן במעונות שנמצאים ברחוב משרדי המפלגה הנאצית, שכמובן עומדים על תילם בגאון עד עצם ימינו. יהיה מעניין לראות כיצד זה משתלב שם במרחב. בניגוד לאוסטריה, גרמניה (המערבית) התמודדה לא מעט עם עברה, למרות הכשלים בדרך (כמו העסקתם במשרות ממשלתיות בכירות של מאות ואלפי נאצים מובהקים לשעבר בשנות החמישים והשישים).

26 06 2010
אירית

המגדלים שהוקמו בוינה, אף על פי שהוקמו על ידי אויבי האנושות, הוקמו למטרה פונקציונלית. וגם כשאינני רוצה להישמע כנביאת זעם, הייתי כבר משאירה אותם. מי יודע אם לא יישמשו בעתיד להגנה במלחמת עולם נוספת… אויבי הציביליזציה רק מתרבים…

אבל מה שמעורר פלצות הוא העובדה שאצלנו בארץ נבנים מבנים מפלצתיים כאלו. ואם אין זה למטרה פשיטסית, יש כאן בכל זאת שימוש באלמנטים מגלומנים הנלקחו כאילו מספרי ארכיטקטורה נאצית. זאת על מנת להאדיר איזה אדריכל מטורף וסר טעם, או כדי להעשיר יזם ציני שלא איכפת לו כהוא זה מהסביבה ומהדורות הבאים.

ראה את הולילנד ודומיו. מעורר זוועה לא רק במראהו אלא גם בתחושה שהוא משדר לצופה מלמטה, כאילו עוד מעט בניין הרפאים הזה עומד להתגלגל עליו. זו תחושה של חוסר יציבות ואיום. (הקתדרלות – גם כששידרו איום לאדם הקטן – לא שידרו חוסר יציבות אלא להיפך).

ראה את מגדלי חוף הכרמל בכניסה לחיפה, ובמיוחד את זה עם הפתח העצום באמצע. המגדלים מסתירים למגיע מדרום ולעניים הגרים מולם את הים (טוב, עניים. מי סופר אותם?), אך מותיר להם חלון גבוה ומרתיע כדי שבכל זאת יראו פיסת ים ושמים. זה מה שהבניין "מרשה" להם לראות, האריכטקט למעשה.

וראה את מודיעין שרובה בנויה באותה קונצפציה. בכל המקומות הללו הארכיטקט הוא הבוס על מראה העיניים שלנו; לא הטבע עצמו. הוא יכתיב לך אפילו כמה תכול שמים או את אפרוריותם תראה.

ראה את כיכר דיזנגוף ואת כיכר אתרים אשר מעבר לחוסר הבנה משווע בעירוניות בעצם הגבהתם (וכל העובדות כבר היו ידועות גם אז), בדינגוף גם דחפו פסל המשתלט על כל החלל ומכריח את הצופים להתבונן רק בו. אם זו לא אלימות סביבתית, אינני יודעת אלימות סביבתית מהי. ברגע זה כשאני כותבת את התגובה הזו הפסל מזכיר לי בצללית שלו את המבנים בוינה. אז אולי יתנו את הבניינים לטיפולו של אגם? לא. הוא עשיר מספיק, ומספיק השתלט בעזרת הרעיון הממוחזר שלו על מקומות בעולם. שיתנו אותם לילדי הגנים ובתי הספר היסודיים. הם כבר יעשו מזה משהו נהדר.

ובחזרה אלינו, אפילו תוכניות "החלומות" למיניהן מזכירות בתפיסתן את הארכיטקטורה שאני יוצאת נגדה. חלומות זכרון, חלומות כרכור. לא משום שזו בנייה רוויה, אלא משום שזו בנייה מגלומנית, מכוערת ומאיימת שלא מתכתבת עם הסביבה הבנויה והטבעית.

יש עוד דוגמאות אבל אסיים בזוועת הזוועות, הפולינום העומד לקום מול הנוף היפה ביותר בחיפה ולחסום אותו. תוכנית הפולינום דומה כמעט אחת לאחת למגדלים הנוראיים שראית בוינה ויש לה גם פונקציונליות דומה. אז מה עושים בקשר לכך?

26 06 2010
דרור

היה לך הכבוד לראות את אחד המעודנים שבמגדלים האלה. זה של מרכז המבורג, אחד משניים בהמבורג רבתי (השני ממוקדם ברובע וילהלמסבורג, מדרום לנהר אלבה) הוא קטסטרופה חמורה מאוד, גם בגלל גודלו הבלתי יאומן – גדול בהרבה מזה שנתקלת בו בוינה – וגם בגלל מיקומו ממש בלב המרחב האורבני, בין מרכז העיר (mitte) לשכונת שטרן-שאנזן, על השוליים הצפוניים של רובעי הבילויים זנקט-פאולי.

להלן הערך בוויקיפדיה הגרמנית אודות מגדלי העיר
http://de.wikipedia.org/wiki/Hamburger_Flakt%C3%BCrme

ותמונה הממחישה את גולד הזוועה האורבנית של המגדל במרכז העיר

שנים שאלתי את עצמי מה המבנה המחריד הזה עושה שם לעזאזל ולמה לא מעיפים אותו לקיבינימט, והופתעתי לגלות שמרבית ההמבורגרים לא יודעים. עיריית המבורג מקיימת במרחב הפתוח מסביב למבצר המחליא הזה, המתקרא כיום בשם DOM, את היריד העירוני שלוש פעמים בשנה, וזו הסיבה למתקני השעשועים הנראים בתמונה.

26 06 2010
אליאב

אירית, אני מסכים אתך לגופו של עניין לגבי הבניינים שהזכרת. אני לא הזכרתי אותם בהקשר הזה מתוך זהירות שלא לעשות השוואה (ולו במשתמע) בין הנאצים לבין הארכיטקטים שמתכננים את האסונות שהזכרת.
יובל, זה אכן מזעזע – אבל לפחות נראה שיש במגדל הזה חלונות? האם עושים בו שימוש כלשהו כיום?

26 06 2010
דרור

לא יובל אלא דרור. יובל הוא מהתגובה הראשונה 🙂

במבנה הזה מתקיימים סיורים מודרכים, ויש בו מעין פעילות מועדונית כלשהי מסוג שאינו קרוב ללבי ולכן לא התעמקתי בה. הוא לא נטוש לגמרי.

27 06 2010
27.6.2010 « מה אני קוראת

[…] | להגיב בבלוג "הרחובות של ג'יין" כותב אליאב על מגדלי שמירה מכוערים של הנאצים שעומדים בוינה עד היום כי יותר קל […]

29 06 2010
חנה

מעניין. זה רק מראה עד כמה ארכיטקטורה יכולה להיות אלימה ולהשתלט על המרחב.

30 06 2010
משה

אני גר בוינה בשנתיים האחרונות ומטייל בה הרבה, כך שאני כותב מתוך נקודת מבט יהודית מקומית.

המפלצות האלה הקרויות כאן (אולי רק בקרב היהודים) "בונקרים", באמת חריגות בנוף וגם נתקלתי בכמה דברים די הזויים בקשר אליהם. אחד מהם מרוחק בערך 30 מטרים מבית הספר הכי יהודי שיש בוינה, בית הספר של חב"ד ע"ש רונלד לאודר. הבונקר מאפיל על בית הספר. זה נראה כמו איזה גולם מפראג שאוטוטו בולע את בית הספר.

בונקר אחד באזור אחר בוינה משמש היום כגן חיות מאונך. מאוד מענין מה שעשו שם, וזה כולל גם אקווריום ענקי עם איזה כריש נדמה לי. יצרו שם מרחב טרופי בשביל יונקים שונים. על הבונקר הזה ניתן לעלות עד לעמדות הנ"מ ובהחלט יש שם מראה מרהיב של וינה על גגותיה האדומים. אני שהיתי שם הרבה זמן ודמיינתי את מהלכי המלחמה, זה ממש נדרש שם.

רוחב הקירות בבונקרים האלה הם 2 מטרים של בטון מסוים. זה מאוד מסיבי. אפשר לראות את זה במעברים בפנים.

ליד אותו בונקר-אקווריום ישנו מוזיאון תת קרקעי שמציגים בו אמצעי עינוי למיניהם ששימשו את השלטונות בימי הביניים ומאוחר יותר. השילוב באזור הזה כל כך משעשע.

ההתעלמות של תושבי וינה מלהסתכל על הבונקרים מרתקת ומעצבנת. תעלותיה של הדנובה שעוברות בעיר וכן אזורי המטרו מלאים בגרפיטי יצירתי ומשתנים כל הזמן, אבל בבונקרים אף אחד לא נוגע למרות שהקירות הענקיים והביטוניים אמורים היו לדגדג בידי הגרפיטריסטים.

אני, באופן אישי, לוקח כל אורח ישראלי שמגיע אלי לסיור עם הרכב ליד הבונקרים להסביר מה הם בדיוק וכמה שהם מרשימים. זה באמת עושה רושם של עצמים שמימיים עצומים ודורסניים שמטילים חיתתם על הסביבה ה"חמודה". נדמה לי שהאורחים הישראלים מתקשים לעכל את המסר שבמגדלים האלה, ונשארים תקועים עם הויזואל החזק של כלי צבאי נאצי, כאילו הראיתי להם "מסרשמיט" במעופו.

30 06 2010
אליאב

בעניין המוזיאון הימי – זה חלק מההתייחסות התמוהה של העיר למבנים האלה. אם כבר הצליחו להפוך אחד למוזיאון, היית מצפה שזה יהיה מוזיאון שקשור למלחמת העולם השניה – שהרי זה כל כך מתבקש. מפליא.

30 06 2010
משה

ידוע לי שמתכננים להפוך אחד מהם למוזיאון שואה. אין לי מקור וגם לא נראה לי שיבוצע בקרוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s




%d בלוגרים אהבו את זה: