מישהו שינה את הקו שלי

שלושה ימים לפני תחילת הפעימה השנייה של הרפורמה בתחבורה ציבורית בגוש דן, ומיום ליום גודל הפארסה הולך ומתבהר. כרגיל, המדד הכי טוב למידת הבלגן הצפוי, וחוסר השיפור בשירות שיינתן ל"משתמש הקצה", הוא "מדד כיסוי התחת" של הפוליטיקאים. לא סתם נזכר רון חולדאי, לפתע, כמה ימים לפני הרפורמה, להסתייג ממנה. הייתי מציע למבקר המדינה להתחיל להיערך, כבר עכשיו, לבדיקת הרפורמה הזו על כל היבטיה.
לא אכנס עכשיו למהות הרפורמה בהיבט של שינויי הקווים והתדירויות. סקירה מקיפה של הרפורמה והטענות לגביה ניתן למצוא כאן. אסתפק רק בהצבעה על האבסורד התקשורתי וההסברתי שמתרחש לנגד עינינו המשתאות. עשרות מיליוני שקלים תוקצבו להסברת הרפורמה לציבור. כולנו צריכים לשאול, אם כן, איך לעזאזל התחיל מאמץ ההסברה רק השבוע. איך, למען השם, עלה אתר אינטרנט צולע ומיושן, שלא כולל מנוע חיפוש יעיל ולא כולל מידע בערבית ואנגלית. ולבסוף, איך ייתכן ש(כרגיל) מקור המידע המהימן, הברור והמקיף ביותר הוא התארגנות של כמה אזרחים מודאגים בבלוג של תחבורה בדרך שלנו?
וכשכבר התחילה ההסברה, נראה שההלם והאלם פקדו גם את הקופירייטרים של משרד הפרסום שמנהל את הקמפיין:

אחרת, לא ברור מדוע בחרו את הסיסמה הנגטיבית מישהו שינה את הקו שלי, שמעידה יותר מהכל על הבלבול של הציבור, כמו גם של מקבלי ההחלטות. אכן, דב נבון הוא טייפקאסט תמידי של אזרח חסר אונים, ולפחות בהקשר הזה המפרסמים פגעו בול. הקמפיין הנרחב הזה, שמרוח כמעט על כל תחנות האוטובוס, לא כולל שום מידע מהותי בפני עצמו, למעט הפניה של הציבור לאתר האינטרנט (הבעייתי) ולמוקדי השירות. הרי לכם הצעה לשיפור: מדוע שבמקום הבזבוז המשווע הזה, ה"קמפיין" היה מתבצע באמצעות – היכונו לרעיון מהפכני – הדבקת מפות של הקווים החדשים על התחנות הרלוונטיות? כן, אני יודע שזה רעיון אוטופי ממש. דמיינו לעצמכם ששבועיים לפני הרפורמה, בכל תחנה היו מדביקים את המפות של הקווים שמתוכננים לעבור בה. איזה עולם נפלא זה היה. אם מתעקשים, אפשר היה גם להוסיף תמונה של דב נבון ורמי הויברגר, כשהאחרון מטיח בו "רצית מפה, הנה מפה יא זבל". כולנו היינו מזדהים עם המסר.

טעם רע IV

גינדי ממשיכים להלום במרקם האורבני בישראל, ולשווק את הפרוייקטים האנטי-עירוניים שלהם בצורה וולגארית. הפעם, קמפיין הטיזרים לעיר-לעשירים-בלבד שמתכננת משפחת גינדי במתחם השוק הסיטונאי.
מעניין איך, פעמים רבות, הקמפיין מסגיר את מה שהיזם חושב על אופיו האמיתי של הפרוייקט אותו הוא משווק. בקמפיין החדש של גינדי מככבים אנשים שמסתכלים בהשתאות, מבחוץ, על אותו "פלא" מדהים שמתעתד לקום, לדיראון עולם, במתחם השוק הסיטונאי. המסר שמועבר פשוט מאד – בואו לגור במקום שיעורר את השתאות ההמון, שמן הסתם לא יוכל, הוא עצמו, לגור בפרוייקט (וייתכן שאף לא יוכל לעבור במתחם, שלבטח יהיה סגור באופן כזה או אחר). אם כן, "השתאות" ולא "השתלבות". יצירת מונומנט שייראה למרחק, ולא שכונה ברתבת-קיימא שתשרת את מי שנמצא באזור הקרוב אליה.
סיפור השוק הסיטונאי מזכיר לנו פעם נוספת שרשויות התכנון מוכרות את האינטרס הציבורי לכל המרבה במחיר. מדובר בעתודת קרקע עצומה (שווה בשטחה לשטח שבין רחובות בוגרשוב, פינסקר ובן יהודה), שניתן היה לבנות עליה כמה וכמה בלוקים עירוניים איכותיים. תחת זאת, קיבלנו פרוייקט נוסף שמסמל את הפיכתה של תל אביב לבירתם של בעלי ההון, ושלהם בלבד. 

המשך החרבת הערים בישראל

הקורבן הפעם: רמלה. לא מדובר באיום האיראני, וגם לא בהרחבת מעגל הקסאמים או הגראדים. מדובר בפיגוע אורבני נוסף מבית משפחת גינדי. הפעם מדובר בפרוייקט בשם "גינדי-סיטי". מעבר לשם המגלומני משהו (יש לגינדי נטייה לקרוא לרוב הפרוייקטים שלהם על שמם, אבל גינדי-סיטי זה באמת משהו מיוחד), הפרוייקט הזה יכול להוות דוגמה מאלפת לתכנון אנטי אורבני קיצוני במיוחד.
כדי להבין במה הדברים אמורים מספיק להכנס לאתר הזה ולהתרשם מהטקסט והתמונות.
כמה היילייטס:
""העיר הפרטית שלי": כבר מהסיסמה הזו עולה העיוות שבתפישה הבסיסית של הפרוייקט הזה. המושגים "עיר" ו"פרטית" הם דבר והיפוכו. עיר היא מושג ציבורי, והמרחב בה הוא מרחב ציבורי. עיר לא יכולה להיות פרטית בהגדרה, מכיוון שאם היא פרטית, אין בה את המאפיין העירוני העיקרי: חיים בצפיפות של אנשים זרים שמנהלים ביניהם אינטראקציות, בין היתר במרחב הציבורי ששייך לכולם.
"עיר קטנה בתוך עיר גדולה": כמובן שזו עוד סיסמה חסרת טעם, אבל באמת שהטענות צריכות להיות מופנות לעיריית רמלה בעניין. לא רק שראש העירייה (שמתואר באתר של הפרוייקט כאיש ""בעל חזון ויוזמה") מסכים שיפקיעו שטח מהעיר שלו לטובת "עיר קטנה" – אלא גם שזו מהווה "שכונה סגורה ופרטית במרכז רמלה". מי שמאפשר שכונות סגורות ופרטיות בלב עירו, שלא יתפלא שזו אינה מצליחה להתרומם מזה שנים, למרות מיקומה במרכז הארץ.
"מתחם פרטי הכולל 4 מגדלי מגורים, קאנטרי וקניון": כאן יש חטא כפול. אם כבר "עיר קטנה בתור עיר גדולה", אז לפחות שתהיה עיר קטנה טובה עם רחובות חיוניים. במקום זאת, גינדי בונים ארבעה מגדלים ללא רחוב, בסגנון לה-קורבוזיה, ובסמוך להם – קניון. הפן השני של החטא שוב קשור לעיריית רמלה. ברמלה יש מרכז עיר היסטורי סביר. במקום להחיותו, נותנים לו עוד מכת מוות בצורת קניון. חבל.
"פארק ירוק פרטי": כבר דיברנו כמה פעמים על גורלם העצוב של פארקים מתים. פארק ללא רחוב חיוני יהפוך במהרה לאזור נטוש ומאיים לעת ערב.
כשמביטים על התמונה הזו של הפרוייקט, אי אפשר שלא לשים לב שבעצם מדובר בחניון ענק ונטול רחובות, שבאמצעו קניון, ושמסביבו נבנו ארבעה מגדלים כדי לספק לקניון קונים. אכן, קונספט חדיש ומעניין: קניון שמוקמת לכבודו שכונה.
למסגר ולשמור.

טעם רע III

מכון גיאוקרטוגרפיה עולץ סביב מחקר שערך, שלכאורה מגלה שמגדלי יוקרה מעלים את ערך הדירות סביבם. המחקר חוגג את העובדה שמחירי הדירות סביב מגדל רוטשילד 1 עלו בשנים האחרונות ב-75%. אני בכלל לא בטוח שעליית מחירים זהה לא הייתה מתרחשת גם ללא הבנייה של המגדל הזה. מכל מקום, עליית מחירים קיצונית בסביבה עירונית כה חשובה היא סיבה מאד מפוקפקת למסיבה.
אבל אותי הקפיץ משהו אחר. כה אמרה ד"ר רינה דגני, מנכ"ל גיאוקרטוגרפיה:
"מגדלי דירות משביחים את ערך הנכסים סביבם ומעניקים לסביבה יוקרה, חיות עירונית ואוכלוסייה משופרת." [הדגשה שלי]
אני תוהה מה הכוונה ל"אוכלוסיה משופרת". אין ספק שעליית מחירים מביאה אוכלוסייה עשירה יותר. האם אוכלוסייה עשירה יותר היא בהכרח "משופרת"? במה בדיוק האוכלוסייה הזו יותר "משופרת" מהאוכלוסייה שגרה בלב תל-אביב מאז מעולם, שאין ספק שהיא אוכלוסייה איכותית ביותר?
התשובה פשוטה: כשרואים את העולם מנקודת המבט הצרה של השאת הרווחים, אז אין ספק שאוכלוסייה עשירה היא "משופרת", ואילו הסטודנטים, הצעירים, ושאר בני מעמד הבינוני כנראה פגומים. טעם רע אמרנו?

מה זה השטויות האלה?!

הפרבר הגדול מודיעין עובר תהליך מיתוג. כמו כל דבר שקשור לפרבר-מחופש-לעיר הזה, התהליך מתוכנן מהיסוד, וכולל מצגות של עשרות מגה-בייטים. חברת המיתוג שמשלשלת לכיסה ממיטב כספי המיסים של התושבים כתבה דיסרטציה חובקת-עולם (אבל חסרת הגהות כפי שנראה). באמת מרשים. בין היתר, סוקרת המצגת "מגמות עולמיות" ב"סגנון חיים העירוני", שהבנתן אמורה לסייע בתהליך המיתוג. בליל כזה מזמן לא ראיתי. אם כן, לפי החברה, מגמה "עולמית" היא "התקרבות בין נשים וגברים", שמתבטאת בין היתר ב"התקרבות במנטאליות – נשים מחוברות יותר לצד האסרטיבי, גברים מחוברים לצד הריגשי" (עשרות שנים של פמיניזם מתאיידות להן). עוד מצהירה המצגת, קבל עם ופאוור-פוינט, כי "למעלה מ- 80% מההחלטות המשק הבית מתקבלות ע"י נשים או בשיתוף האישה – עם לגיטימציה של בן הזוג"(!!!) [טעויות במקור]. אכן חברה מתקדמת עומדת לנגד רוחם של הכותבים.
עוד מציגה חברת המיתוג סקר בו נשאלו תושבי מודיעין (ה"לקוח", בשיח הניאו-קפיטליסטי) איך הם רואים את עירם בעתיד. בין היתר נשאלו הנסקרים אם הם היו רוצים "עיר עם איכות סביבה" (36% מצאו את זה כדבר חשוב), או שמא "עיר כמו תל אביב" (2%). שאלות אינטילגנטיות כאלה, אפילו אם נעשו רק לצרכי מיתוג, רק מדגימות את ההערכה הירודה של עורכי הסקר כלפי הסובייקטים שלהם. לאחר מכן מפליגה המצגת בשבחי המיקום של מודיעין – בפרפרזות עילגות על דברים שכביכול הובעו על ידי מקבלי החלטות ותושבים בעיר. בין היתר נאמר שם "זה במרכז קרוב לכל מקום, אבל גם מבחינה היסטורית מודיעין מכבים ורעות והיא פותרת את הקונפליקט את בין הישראלים ליהודים "(!!) [טעויות במקור]. לא פחות. ואם בקונפליקט עסקינן, אז לכאורה מודיעין היא "שמורה של ישראל היפה – אנשים שחיים בתחושה של שותפות וחלוציות – באו להתיישבות כמו עם חלום ושליחות, המקום היחידי שקונה במחיר טוב, חלום שניתן להגשמה" (ברל כצנלסון ויצחק תשובה נדחסים לאותה פיתה). והפייבוריט שלי: "עיר של אנשים שאכפת להם – ולא חשוב ממה!" (רלטיביזם מוסרי 2.0)
המצגת ממשיכה לאחר מכן בהגיגים פילוסופיים שאמורים להגיד לנו משהו על מה גורם אצל תושבים לשביעות רצון. בין היתר נאמר שם ש"בהמשך לפוסט מודרניזם יש לאפשר לכל אחד לבטא את עצמו תרבותית קהילתית ואישית". אהמ.
צר לי, אבל מדובר בגיבוב השטויות הגדול ביותר שנתקלתי בו במשך חודשים ארוכים. וכשזה בא ממישהו שעוסק כרגע באקדמיה זו אמרה חזקה.
אני מציע לעיריית מודיעין – תחסכו את הכסף ותשקיעו אותו בניסיון להחיות את העיר דרך טיפול בליקויים התכנוניים הקשים שלה, ולא דרך ניסיון למכור לציבור לוקשים מכובסים כ"מיתוג". עד אז אני מציע לכם סלוגן חינם:

"עיר ללא מדרכה"

טעם רע II

על האנטי-אורבניות המתפרצת של הבנייה החדשה בירושלים שווה לכתוב פוסט בפני עצמו. בנוסף לחוסר הטעם שבעצם בניה כזו, לעתים נחשפת תפיסת העולם של המתכננים/והמשווקים דרך השם שניתן לפרוייקט. כזה הוא הפרוייקט שהולך ונבנה כיום בסמוך לבית המשפט העליון ולבנייני הממשלה, שנקרא "The Supreme" (העליונים). הפרוייקט הזה מעצבן בכל כך הרבה רבדים, שקשה להחליט מאיפה להתחיל. נתחיל מהטעם הרע שמשתקף בשם הפרוייקט (ראו תופעה דומה כאן). מישהו מנסה לרמוז לנו בבוטות שבעיניו בעלי ההון מחו"ל שאמורים לקנות את הדירות בפרוייקט הם "עליונים", וכמובן מקום בו יש "עליונים" יש גם "נחותים", והמבין יבין. שנית, הפרפרזה של השם, שמתבססת על שמו של המוסד החשוב שליד הפרוייקט – בית המשפט העליון, מסמלת בעיני רמז לקשר שרואים היזמים בין הון ושלטון. שלישית, וזה כבר ברמת התכנון – לא ברור מדוע החליטה עיריית ירושלים, שהיא גוף חסר חזון באופן מזעזע (לפחות הייתה כך עד הבחירות האחרונות, לראש העירייה החדשה מגיע זמן להוכיח את עצמו), למקם דווקא ליד קריית הלאום, על שלל מוסדות הציבור שלה, שכונת יוקרה שמיועדת לתושבי חוץ. לפני כמה שנים עבדתי באחד המוסדות באזור, ורובם המוחלט של העובדים המקצועיים שם בתקופה ההיא לא גרו בירושלים, והדבר פוגע בראש ובראשונה בתדמיתה ויוקרתה של ירושלים, שאמורה לתפקד כבירה מהותית, ולא רק כבירת הבנייה וההריסה במזרח ירושלים. הקרקע עליה מוקמת השכונה הייתה בעבר של משרד החוץ – כך שלא מדובר בקרקע פרטית – ולא הייתה כל מניעה להפוך את המקום לשכונה אטרקטיבית לעובדי המוסדות הסמוכים. רביעית, התכנון עצמו הוא אנטי-אורבני לחלוטין, וכל מי שקראה כמה פוסטים בבלוג יודעת מה הכוונה אז לא אאריך.
קיצר, מעצבן.  

טעם רע

הקומות העליונות במגדלים הללו ממותגות, בחוסר טעם רב, בשם "Nobility Floors" – היינו, "קומות האצולה." בחוסר טקט מאלף חושפים המפרסמים את התפקיד אותם הם מייחסים למגדלים – יצירת סביבה מנותקת מה"המון" (קרי: הרחוב) לתושביהם ה"אצילים." לא בכדי בחרו בשם "אצולה." "אצולה" משקפת סטטוס פאודלי קשיח, בלתי ניתן לשלילה ולאו בר השגה. חבל רק שהמבנים ה"אציליים" הללו יוצרים מפגעים אורבניים מהם סובלים הוסאלים שברחוב למטה.