למכורי הרכב הפרטי

13 06 2011

יש תרופה.

(תודה לאדוה)





מות האידיאולוגיות

21 09 2010





ברוכים הבאים לרחובות של ג'יין בוורדפרס

22 05 2010

למי שהופנה לכאן אוטומטית, שימו לב שהכתובת של הבלוג השתנתה, ואתם נמצאים עכשיו בכתובת החדשה. למי שמשתמש ברידר, לא לשכוח לעשות מנוי ל-feed של הכתובת החדשה. מי שעשה מנוי במייל ימשיך (אם אני לא טועה) לקבל את הפוסטים כמו קודם.
לבעלי הבלוגים – אשמח מאד אם תעדכנו את הלינקים אצלכם בהתאם. תודה!!





על שובו של גרייפס ושבריריותה של הבלוגוספירה הישראלית

7 05 2010

אתר גרייפס חזר, בשעה טובה, בזכותם של אביעד ושל אנשים טובים אחרים. יכול להיות שזה בראש שלי, ולא בדקתי את זה אמפירית, אבל בשבועיים שגרייפס לא היה אתנו, נראה היה שירדה תוגה כלשהי על הבלוגוספירה הישראלית – פחות פוסטים, פחות תגובות, ואווירה מדוכדכת משהו.
כאמור, זו רק תחושה. מה שבטוח הוא שמבחינת הבלוג הזה, מאז שגרייפס ירד נחתך מספר המבקרים בערך בחצי, וגם כמות הבלוגים שאני קראתי ירדה בשיעור דומה. בעיני זה נתון מדהים. כמובן, יכול להיות שהבלוג שלי לא מספיק מעניין כדי למשוך מבקרים במיוחד, ויכול להיות שהייתי יכול לעבוד יותר קשה כדי לשווק אותו. אבל התחושה שלי היא שהדבר מעיד בראש ובראשונה על כוחו של גרייפס מחד (וזו כמובן מחמאה); ומאידך, הדבר מעיד גם על השבריריות של הבלוגוספירה שלנו. העובדה שהיעלמותו של אגרגטור, מוצלח ואיכותי ככל שיהיה, מובילה לשינוי אווירה כה מורגש ברחבי הבלוגוספירה, קצת מטרידה. התהליך ברור: פחות מבקרים = פחות תגובות = פחות מוטיביציה לכתוב = פחות פוסטים = פחות מבקרים וכן הלאה.
ההשפעה הזו של הירידה הזמנית של גרייפס, יחד עם הדכדוך הכללי מההתמוססות של רשימות, מציבה מראה ממנה משתקפת הריכוזיות והשבריריות של הבלוגוספירה הישראלית, ומדגימה עד כמה היא עדיין בחיתוליה.
 





די היפסטר

14 03 2010

זוהי עצה חינם לכתבי המקומונים השונים של תל אביב. תפסיקו לעשות שימוש במילה היפסטר כדי לתאר משהו טוב, חדשני ומגניב. המילה הזו כבר הפכה מזמן לכינוי גנאי לטיפוסים שונים, שמשוטטים בצד הלא נכון של הג'נטריפיקציה. אז בבקשה, די עם זה. במיוחד צורבת בעיניים הכתבה בטיים אאוט השבוע (עמ' 56), שתחת הכותרת "מייצרים היפסטריה כללית" משבחת ומהללת כמה בתי עסק בתל אביב, שאמנם ראויים לשבח, אבל אני במקומם הייתי מעיף את ההגדרה הזו לכל הרוחות (אגב, מעניין להשוות מה טיים-אאוט ניו יורק חושב על המושג הזה).
אולי פעם אחת נדלג בקלילות מעל איזשהו טרנד אמריקאי שהמקור שלו כבר מזמן פאסה, וננחת בביטחה מצדו השני, מלאי סיפוק שחסכנו לעצמנו מהמורה תרבותית מיותרת. ואם כבר חייבים להשתמש במושג הזה, אז מומלץ להגביל אותו למשמעות הזו.





קורס על אורבניזם ותל אביב – מומלץ!

10 03 2010

יואב לרמן ואוהד קרני מארגנים קורס בן 11 מפגשים על היבטיה השונים של העירוניות התל אביבית – העבר שלה, ההווה והעתיד. הקורס יועבר על ידי מומחים שונים, ויעסוק, בין היתר, בהרבה תחומים שנגענו בהם בבלוג הזה (למשל מהות העירוניות, אמנות עירונית, תפקידם העירוני של הולכי רגל) ובנושאים מעניינים אחרים.
המפגש הראשון הוא ביום ג', ה-16.3.10 במרכז ביכורי העתים (רח' הפטמן 6) בשעה 19:00.
מומלץ מאד!

לפרטים מלאים הקליקו כאן.





קח רכבת, קח אווירון

28 02 2010

בחודשים האחרונים אי אפשר להתחמק מהשיר של ג'יי זי ואלישיה קיז, Empire State of Mind:

השיר הזה – בין אם במילים שלו או באסתטיקה של הקליפ – הוא חלק מתהליך אינסופי של מיתוג העיר ניו יורק, של יצירת מיתוס עירוני שסובב סביב התפישה של העיר הזו כמקום שבו האפשרויות בלתי מוגבלות – הושט ידך וגע בם. האמת היא, שאחרי שנה וחצי בעיר, הגיע הזמן לומר זאת – ניו יורק ואני זה לא סיפור אהבה. אמנם, שמעתי מכמה אנשים שחיו כאן למשך זמן, שמדובר בעיר שנדרשת תקופה מסויימת כדי להבין אותה. מישהו אפילו אמר לי שלפני שגרים ארבע שנים בניו יורק לא יודעים עליה כלום. העניין הוא שחלק ניכר מאיכויותיה של עיר מסויימת נגזרות מהנגישות שלה. ובהקשר הזה, ניו יורק היא לא עיר נגישה. ניו יורק, באופן שמייצג אולי את ארצות הברית, היא מקום של עושר בלתי נתפס לצד עוני מחפיר; של מסעדות יוקרה לצד דיינרים של אוכל מטוגן מזעזע; של ברים עם dress code לצד sports bars מטונפים; של תרבות סופר-גבוהה לצד כמות עצומה של זבל. מאד חסר כאן הטווח האמצעי, שהוא בעיני עמוד השדרה של עיר טובה. כמובן, האמצע לא נעדר לחלוטין, אבל יחסית להיותו "אמצע" הוא מאד נדיר.
ניו יורק היא עיר ממוסדת, ממוסחרת, צפופה מאד. היא כל כך ממוסדת שאת הכל כבר עשו מיליון פעם, כך שגם השוליים עצמם הם לא באמת שוליים. היא עיר – שבעיקר במנהטן – מזמן ויתרה על נוכחותם של מי שאינם עשירים. אזורים רבים במנהטן, ובעיקר הסוהו, מייצגים את התוצר הסופי של תהליכי ג'נטריפיקציה פרועים, שבסופם אזורים שלמים שהיו אזורי פעילות של אמנים הפכו למתחמי רשתות יוקרה ולופטים של נובו-רישים מכל הסוגים.
מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שאני לא כותב את הדברים האלה כדי לרמוז שניו יורק לא עיר טובה. להפך, היא עיר בעלת תכנון מצויין, שיש לו חלק בלתי מבוטל בהפיכתה לכה מרכזית בתרבות העולמית. מעבר לכך, בשנים האחרונות העירייה משחררת יותר ויותר אזורים מכלי הרכב הפרטיים, בתעוזה שלנו רק נותר לחלום עליה. אבל מאד קשה לי לקבל השראה מהעיר הזו, ובפרט בכל מה שקשור לכתיבה אורבנית.
יכול להיות שזה פשוט כי זה לא באמת הבית, ולכן מה שקורה כאן לא מעצבן מספיק. ימים יגידו.