מה זה השטויות האלה?!

23 11 2009

הפרבר הגדול מודיעין עובר תהליך מיתוג. כמו כל דבר שקשור לפרבר-מחופש-לעיר הזה, התהליך מתוכנן מהיסוד, וכולל מצגות של עשרות מגה-בייטים. חברת המיתוג שמשלשלת לכיסה ממיטב כספי המיסים של התושבים כתבה דיסרטציה חובקת-עולם (אבל חסרת הגהות כפי שנראה). באמת מרשים. בין היתר, סוקרת המצגת "מגמות עולמיות" ב"סגנון חיים העירוני", שהבנתן אמורה לסייע בתהליך המיתוג. בליל כזה מזמן לא ראיתי. אם כן, לפי החברה, מגמה "עולמית" היא "התקרבות בין נשים וגברים", שמתבטאת בין היתר ב"התקרבות במנטאליות – נשים מחוברות יותר לצד האסרטיבי, גברים מחוברים לצד הריגשי" (עשרות שנים של פמיניזם מתאיידות להן). עוד מצהירה המצגת, קבל עם ופאוור-פוינט, כי "למעלה מ- 80% מההחלטות המשק הבית מתקבלות ע"י נשים או בשיתוף האישה – עם לגיטימציה של בן הזוג"(!!!) [טעויות במקור]. אכן חברה מתקדמת עומדת לנגד רוחם של הכותבים.
עוד מציגה חברת המיתוג סקר בו נשאלו תושבי מודיעין (ה"לקוח", בשיח הניאו-קפיטליסטי) איך הם רואים את עירם בעתיד. בין היתר נשאלו הנסקרים אם הם היו רוצים "עיר עם איכות סביבה" (36% מצאו את זה כדבר חשוב), או שמא "עיר כמו תל אביב" (2%). שאלות אינטילגנטיות כאלה, אפילו אם נעשו רק לצרכי מיתוג, רק מדגימות את ההערכה הירודה של עורכי הסקר כלפי הסובייקטים שלהם. לאחר מכן מפליגה המצגת בשבחי המיקום של מודיעין – בפרפרזות עילגות על דברים שכביכול הובעו על ידי מקבלי החלטות ותושבים בעיר. בין היתר נאמר שם "זה במרכז קרוב לכל מקום, אבל גם מבחינה היסטורית מודיעין מכבים ורעות והיא פותרת את הקונפליקט את בין הישראלים ליהודים "(!!) [טעויות במקור]. לא פחות. ואם בקונפליקט עסקינן, אז לכאורה מודיעין היא "שמורה של ישראל היפה – אנשים שחיים בתחושה של שותפות וחלוציות – באו להתיישבות כמו עם חלום ושליחות, המקום היחידי שקונה במחיר טוב, חלום שניתן להגשמה" (ברל כצנלסון ויצחק תשובה נדחסים לאותה פיתה). והפייבוריט שלי: "עיר של אנשים שאכפת להם – ולא חשוב ממה!" (רלטיביזם מוסרי 2.0)
המצגת ממשיכה לאחר מכן בהגיגים פילוסופיים שאמורים להגיד לנו משהו על מה גורם אצל תושבים לשביעות רצון. בין היתר נאמר שם ש"בהמשך לפוסט מודרניזם יש לאפשר לכל אחד לבטא את עצמו תרבותית קהילתית ואישית". אהמ.
צר לי, אבל מדובר בגיבוב השטויות הגדול ביותר שנתקלתי בו במשך חודשים ארוכים. וכשזה בא ממישהו שעוסק כרגע באקדמיה זו אמרה חזקה.
אני מציע לעיריית מודיעין – תחסכו את הכסף ותשקיעו אותו בניסיון להחיות את העיר דרך טיפול בליקויים התכנוניים הקשים שלה, ולא דרך ניסיון למכור לציבור לוקשים מכובסים כ"מיתוג". עד אז אני מציע לכם סלוגן חינם:

"עיר ללא מדרכה"





סביוני מקדונלד'ס עילית

20 11 2009

יש התאמה מושלמת בין מאפייני הפרבור לבין אלו של רשתות המזון המהיר. כמו הפרבר, הרשתות מקדשות את האחידות והזהות: כל רחוב בפרבר אמור להידמות לסמוך לו, כפי שכל סניף מקדונלד'ס דומה לאחר; כמו הפרבר, הרשתות מקדשות את הרכב הפרטי באמצעות שירותי דרייב-אין, וכך הן משלימות את אורח החיים הפרברי – משום שאם ממילא חייבים לנהוג לכל מקום, אז לפחות שלא נצטרך לצאת מהאוטו בדרך; כמו הפרבר, הן לא ממש תורמות לבריאות. בשל ההתאמה הזו ממש לא מפתיע שאחד מהמאפיינים המובהקים של הפרבר האמריקאי הן רשתות המזון המהיר שנמצאות בדרך כלל ליד הכביש המהיר הסמוך.
כך, הרשתות הן למעשה קונקרטיזציה של המושג "הפרדת שימושים": נבנה סניף מקדונלד'ס, נוסיף לידו סטארבקס, והופ – יש לנו "מתחם בילוי" שלבטח ישמח את לבבות התושבים. ההשתלבות הטבעית של הרשתות בפרברים לא מפתיעה; יותר מפתיע המצב ההפוך, בו הרשתות מנסות להביא את הפרבר לאמצע המרחב העירוני:

המבנה הגנרי שבתמונה הוא סוג המבנה שמקדונלד'ס בדרך כלל מקימה במרכזי ה"בילוי" שבסמוך לפרברים (או בתחנות דלק). מעניין שהמבנה הזה צמח כאן ליד רחוב ראשי עירוני (רחוב 125 בהארלם). יש לי השערה מדוע הסניף צמח דווקא כאן, אבל לשם המתח נשאיר את זה לפוסט אחר (רמז: גבול פנים עירוני). מכל מקום, האי הפרברי הזה שמקדונלד'ס הקימה כולל כמובן את חברו הטוב ביותר של סניף המזון המהיר: החניון. החניון נדרש כי התפיסה של הרשתות היא, כאמור, לתת שירות לתושבי הפרברים שנדרשים לנהוג לכל מקום. לא ברור אם במקרה הספציפי הזה היה החניון קדם לסניף או ההיפך – מכל מקום זו שאלה של ביצה ותרנגולת.  

* כפי שבטח שמתם לב שיניתי את העיצוב של הבלוג. זה נעשה מחוסר ברירה עקב באג בתבנית הקודמת שעשה בעיות עם גוגל. נקווה שזה יעבוד.  





The H Factor

12 11 2009

בהמשך לדיון בעניין היעדר ה"שקט" במרחב העירוני, שלכאורה אמור להצדיק מעבר לפרברים או תמיכה בהפרדת שימושים, עולה השאלה – האם אפשר לשמור על עירוב שימושים בריא, המעודד נוכחות הולכי רגל ברחוב לאורך רוב שעות היממה, ועדיין להצליח לישון בשקט בלילה בלי פאב מתחת לבית? אחרי הכל, גם גדולי האורבניסטים לא רוצים לשמוע את קובי פרץ בפול-ווליום בשלוש לפנות בוקר. התשובה היא חד-משמעית כן, ואפילו באופן די פשוט. הפתרון טמון בחלוקת שימושים עירונית על פי מודל ה-H:

המלבנים האדומים בסכימה למעלה מייצגים רחובות שבהם יש שימוש מעורב, והמלבן הירוק – רחוב למגורים בלבד. המרחק בין הרחובות האדומים צריך להיות לא גדול (בלוקים קצרים), כדי לעודד הולכי רגל שרוצים לעבור בין רחובות אדומים לעבור דרך הרחובות הירוקים. תכנון כזה משיג כמה מטרות: תושבי הרחוב הירוק נהנים משלוה יחסית; בנוסף הם נהנים מהיתרונות של עירוב השימושים (לא צריכים להשתמש ברכב לכל דבר); וגם מרוויחים מנוכחותם של הולכי רגל ברחובות שלהם (נוכחות שיוצרת ביטחון ותחושת חיוניות). רובה ככולה של מנהטן מתוכננת בשיטה זו – בשדרות יש שימושים מעורבים, ואילו ברחובות שחוצים אותן יש כמעט רק מבני מגורים, ובהתאם לכך הם שקטים מאד.
בארץ ה-H ממש לא נפוץ, שלא לומר נדיר. בישראל שכיח הרבה יותר המודל שמושפע מהעיירה האמריקאית הקלאסית, שבה עובר רחוב אחד ראשי (Main Street), ומסביבו בלוקים ארוכים של מגורים. כך (במקרה הטוב) הרחוב הראשי חי, ואולי גם האזור הסמוך אליו מיידית, אך ככל שמרחיקים ממנו הרחובות מתים. דוגמה טובה הוא רחוב אחוזה ברעננה:
 
בתל אביב יש כמה Hים מוצלחים. נביא שתי דוגמאות.
הדוגמה הראשונה היא צורת ה-H שנוצרת מהשימושים המעורבים ברחובות אבן גבירול וקינג ג'ורג', כשרחוב מאנה השקט עובר באמצע. מדובר באחד האזורים האהובים עלי בתל אביב, וגורם משמעותי ביותר לחיוניות שלו טמון בקשר שבין הרחובות האלה.

הדוגמה השניה משקפת את הפוטנציאל (הלא-ממומש בינתיים) של האזור הצפוני של פלורנטין, בין הרחובות אילת בצפון לוולפסון בדרום:

שלל צורות ה-H של הבלוקים בצפון פלורנטין משקפים את מה שידוע זה מכבר לחובבי העירוניות בתל אביב – מדובר באחד האזורים בעלי הפוטנציאל האורבני הגבוה ביותר בעיר. יש בו רחובות מתאימים לשימושים מעורבים לצד רחובות שקטים יותר המתאימים למגורים, ברמת צפיפות עירונית טובה. הרחובות האלה משולבים יחד במערכת של בלוקים קצרים. עם קצת השקעה בתשתיות, ובראשה החייאת רחוב אילת ושדרוג רחוב מטלון, אין ספק שהשכונה הזאת תתרומם מהר מאד.
השורה התחתונה היא שהטענה לפיה חיים עירוניים שפויים מחייבים הפרדת שימושים היא טענה דמגוגית. לאחרונה נעשה בה שימוש כדי להצדיק את מדיניות מתחמי הבילוי ההרסנית של עיריית תל אביב. כפי שראינו ישנן דרכים פשוטות לשלב בין הדברים מבלי להחריב את המרחב העירוני.





רוואבי: יש מה ללמוד מהפלסטינים

19 10 2009

אחת מהמהפיכות המשמעותיות שמתעתדות להתרחש (אם לא יסוכלו לאור הנסיבות הרגילות) היא הקמתה, צפונית-מערבית לרמאללה, של העיר הפלסטינית המתוכננת הראשונה – רוואבי (Rawabi). מדובר במהפיכה משתי סיבות: האחת, והמובנת מאליה, קשורה לקושי בהם נתקלים גורמי התכנון הפלסטינים; השניה היא שמדובר בעיר שמתוכננת לאוכלוסיה "ליברלית" פלסטינית, ומעניין יהיה לראות מה תהיה הדינמיקה שתתפתח שם.
עיון באתר האינטרנט של העיר מראה שאמנם נעשו שם כמה בחירות שבעיני הן מוטעות מבחינה אורבנית, אך חרף זאת התכנון כולל מודעות עירונית מהסוג שלא נראה בשנים האחרונות בפרוייקטים דומים בישראל, ובמיוחד בפרוייקט הדגל של התנועה האנטי-עירונית בישראל – מודיעין
כמה נקודות מעניינות שעולות מהתכנון של הפרוייקט המסקרן הזה:
נטיעת עצים: עוד לפני תחילת העבודות, התחילו היזמים והמתכננים בקמפיין של נטיעת עצים במרחב בו העיר מתוכננת, מתוך הבנה שעיר במזרח התיכון זקוקה לצל הטבעי שהעצתים מספקים. המתכננים אף רואים בנטיעות אקט חינוכי שאמור לקדם את המודעות הסביבתית של התושבים.
תכנון מרכז העיר: נראה שהתכנון הפנים, אמנם לא באופן מושלם – אבל הרבה יותר מרוב התכנון החדש בישראל – את העובדה שמרכז עירוני, על מנת שימשוך הולכי רגל לאורך רוב שעות היממה, צריך שיהיה מבוסס על עירוב שימושים. המרכז העירוני של רוואבי מוגדר כ"mixed-use center":

"Rawabi’s commercial components will be seamlessly integrated with modern, comfortable and affordable housing as well as high-quality public services designed for Palestine’s rapidly growing class of young professionals."

דהיינו, המרכז מתוכנן מראש כאזור בו יהיה "דיור בר השגה" (מגדלי יוקרה, מישהו?) מותאם לאוכלוסייה צעירה. אלמנט נוסף מעניין בתכנון של מרכז העיר רוואבי – האזור מתוכנן מראש להיות סגור לרכב פרטי. התוצאה המתוכננת אמורה להיראות כך:

[דאונטאון רוואבי – אין ספק שמדובר בתכנון מוצלח הרבה יותר ממה שאנחנו רואים בארץ בשנים האחרונות]

תוכנית האב: עיון בתוכנית האב של העיר מעלה מספר נקודות ששוות דיון. ראשית, החלק הסגול שבאזור הדרומי של העיר מוקצה ל"שימושים מעורבים" (כדי להבין את מה שכתוב כאן רצוי להקליק על הלינק לתוכנית האב). מסביב לשטח הזה ישנה טבעת של אזור מגורים. תכנון כזה עשוי ליצור סביבה אורבנית משובחת של מרכז עיר חיוני, ושכונה קצת יותר שקטה המצוייה במרחק של הליכה רגלית ממנו. חבל רק שהאזור הצפוני נופל למלכודת "המודיעינית" של הפרדת שימושים, שיוצרת אזורים ללא רחובות (מהטעויות האלו אפשר להתרשם כאן). פספוס נוסף הוא השאיפה של המתכננים ליצור אחידות בבנייה. אחידות בבנייה יוצרת בדרך כלל אחידות באוכלוסיה, מה שלא תורם להתפתחות חיים אורבניים דינמיים ומעניינים.
תכנון סביבתי: המתכננים כללו באופן אינטרגלי בתכנון העירוני תוכנית למיחזור אשפה ואף תוכנית למיחזור מים. אם הדבר ייצא לפועל, עוד חזון למועד (כמו לגבי כל התוכנית הזו), אבל התייחסות לעניינים אלה עוד בשלב התכנון הוא סימן מעודד.

לסיכום, התוכנית הזו עוד רחוקה מיישום, ובוודאי שאינה מושלמת מבחינה אורבנית. עם זאת, היא משקפת חשיבה מאד פרוגרסיבית בתחומים מסויימים – ובפרט בכל הקשור למודעות סביבתית ותכנון מרכז העיר – שאצלנו הלכה לאיבוד. מעבר לכך, כל מי שמקווה שאי-פעם יהיה כאן שלום חייב לברך על כל התפתחות אורבנית אצל שכנינו, משום שאזורים עירוניים טובים מייצרים אווירת סובלנות ופלורליזם – אווירה שתורמת לקידום דו-שיח. לבסוף, אין ספק שיש משהו מרשים למדי – שלא לומר נוגע ללב – בכך שחברה אשר נמצאת במצב אובייקטיבי קשה מאד, מצליחה ליצור פרוייקט עם חזון יוצא דופן, שלא שואף רק לשרידות אלא גם לאיכות חיים. זו מחמאה שניתן לתת, בגדול, גם לישראלים וגם לפלסטינים. שיהיה בהצלחה.  





בלוז לצפון

16 10 2009

עזריאלי מקים קניון בקריית אתא. בפוסט הקודם דיברנו על חוסר אורבניות בפריפריה הצפונית, והנה נופלת לידינו כפרי בשל דוגמה עדכנית. קניונים מחריבים מרכזי ערים. כך היה בבאר שבע, ירושלים, נתניה, חיפה ובאינספור דוגמאות אחרות. ועדיין, נראה שלא לומדים אצלנו – או שלומדים בצורה מאד מוגבלת. מכיוון שלמישהו ירד האסימון (מזל טוב) שקניונים בפאתי הערים שואבים את החיים מהמרכזים שלהן, הוחלט שהקניון של קריית אתא ייבנה בשדרות העצמאות – הרחוב הראשי של העיר. וכך אמרו גורמי התכנון:

"התוכנית יוצרת תמריץ חיובי לחיזוק ופיתוח מרכז העיר כמע"ר (מרכז עסקים ראשי) של קריית אתא והסביבה, בהתאם למודלים האורבנים החדשים לפיתוח מרכזי הערים תוך השתלבות במרקם הקיים". 

לכאורה, אפשר לברך שהתחילו להפנים את המודלים "החדשים" (אגב, ג'יין ג'ייקובס כתבה את שכתבה לפני יותר מ-50 שנה(!)). אבל כרגיל, נראה שהולכים חצי דרך. בונים את הקניון במרכז העיר, טוב ויפה, אבל בונים אותו בצורה שמחריבה את המרקם העירוני, וכך נהפך מרכז העיר מרחוב – לכביש. אם זו התוצאה, לא עשינו כלום, ואפשר כבר היה לבנות את הקניון בפאתי העיר. כבר התייחסתי כמה פעמים לכך שאם כבר קניון, צריך לבנות אותו כמו את הדיזנגוף סנטר, שמשתלב היטב ברוב הרחובות סביבו. לאחר חיפוש (ואולי אני טועה, כי תוכניות מפורטות לא מצאתי), הקניון המתוכנן בקריית אתא אמור להיראות כך:

אם ככה, "המודל האורבני החדש" שמבטיחים לנו בעצם מאמץ את כל תחלואי התכנון המודרני הישראלי: רחבות כניסה שלא במפלס הרחוב; חזיתות אטומות לרחוב; ועיצוב ביזארי שאני בטוח שלא ממש משתלב בארכיטקטורה של קריית אתא (אלא אם כן Dr. Evil משתכן שם איפשהו).
מ ע צ ב ן.

[Dr. Evil. גר בקריית אתא?]





330% תכנון גרוע

14 10 2009

אתמול פורסם שבחודשים האחרונים היה זינוק של 330% במכירת בתים בגליל, כאשר 60% מהרוכשים מגיעים מהמרכז. אני בטוח שכל מיני שרים במשרדים קיקיוניים מיד יקחו קרדיט על "ההצלחה" המאד מפוקפקת הזאת. הרי מדובר ב"חיזוק הפריפריה", (שלא לומר "ייהוד" הגליל). ומיד, כאילו בתיאום, פולט ראש הממשלה את אחת מהאמרות ההזויות ביותר שנשמעו מפיו של מי שהתיימר בזמנו להיות שר האוצר הבא של איטליה: "המנוע החזק ביותר לפיתוח הגליל הוא מחיר הדיור בגוש דן". לא אפשרויות תעסוקה, לא מוסדות חינוך מובילים, לא חיי תרבות (חס וחלילה, לא הקמנו מדינה כדי ליהנות), וכמובן שלא חיים אורבניים, הם שימשכו את טובי בנינו ובנותינו לגאולת הקרקע בגליל. לא ולא! דווקא מדיניות מגדלי היוקרה הסופר-קפיטליסטית של עיריית תל אביב היא שתוביל לשגשוגה של הפריפריה. איזה יופי ש"היד הנעלמה" פועלת והכל מסתדר בדיוק לפי התיאוריות הניאו-ליברליות שלנו, אותן תיאוריות שנבעטו בבושת פנים מהבית הלבן לא מזמן, על ידי ההוא שזכה בפרס השבוע.
אז במקום להביט על הנתונים בסיפוק, כדאי מאד שמקבלי ההחלטות בישראל של סוף שנת 2009, יתחילו לתת את הדעת לעובדה המדהימה (שלא לומר מבישה) שנכון להיום – ונראה שכך יהיה גם בעתיד הקרוב לעין – אין במדינת ישראל ולו מרקם אורבני משמעותי אחד צפונית לירקון. הפריפריה הצפונית מורכבת כולה (למעט חיפה המידרדרת) מכפרים, מצפים, יישובים קהילתיים ופרברים ללא רחובות – סביוני חדרה, סביוני עפולה וסביוני קרית שמונה, שאין להם כל זכות קיום ללא קשר ישיר ברכב פרטי לתל אביב (כביש 6 מישהו?). אילו היו מקבלי ההחלטות משכילים להתייחס לעניין הזה, היה מתבהר להם באחת שורש הבעייה ביחסי הפריפריה-והמרכז במדינה: הפריפריה לא מציעה חיים אורבניים, שנדרשים כדי ליצור דינמיות חברתית, תרבותית וכלכלית. כל עוד שכך יהיה, הפריפריה לעולם לא תוכל להוות משקל נגד לגוש דן, והפערים רק ילכו ויעמיקו. במקום להתענג על כך ש"צעירים וצעירות שאינם יכולים לחיות לקנות דירה בגודל אמבטיה בפאתי פתח תקוה, יכולים לקנות בית צמוד קרקע כאן [בגליל]", על ראש הממשלה להבין שפיתוח הפריפריה חייב להיעשות באמצעות תכנון אורבני, ולא באמצעות פיזור אוכלוסין שמקומו בימי חומה ומגדל, ובוודאי לא דרך דחיקת האוכלוסיה מהמרכז באמצעות מדיניות שמובילה למחירי דיור אסטרונומים.
יוצא שהפריפריה לא מרוויחה, מכיוון שללא תכנון אורבני היא לעולם לא תמריא; ואילו המרכז מפסיד, כי הצפיפות האורבנית שבו יורדת.
אם כך יימשך, צפוי לנו עתיד שכולו ראשון לציון מערב ומצפה חמציצים ד'.





רצח מתוכנן היטב II

26 09 2009

לפני קצת יותר מחודש כתבתי על הקשר שבין הרצח בטיילת תל ברוך לבין המבנה של הטיילת, שבמפגש שלה עם המתחם של חברת החשמל נוצר אזור ספר בין-עירוני ללא הולכי רגל – ולכן מועד לפורענות. לדעתי חשוב מאד להמשיך ולהסתכל על מדיניות התכנון האנטי-אורבנית שהופכת את הרחובות לנטושים וחשופים יותר לאלימות. המקרה האחרון שמדגים את הסוגיה הזאת הוא הירצחותה של הנערה לאה דרינקין השבוע, במהלך ערב טראגי שהחל בחניון באשקלון והסתיים בגבעה ליד חוף ניצנים. אשקלון, כמו אחותה להתפתחות המואצת אשדוד, הולכת ונבנית בתור פרבר שינה אנטי-אורבני. ואיך זה מתקשר לרצח? תכנון מהסוג הזה מוביל לחורים שחורים עירוניים – אין רחוב, יש רק כבישים, ובהתאם אין עיניים שמפקחות על הנעשה במרחב. הדבר משפיע ישירות על תרבות הבילוי של בני נוער. כפי שנכתב בעיתון הארץ:
"מחקירה ראשונית עולה כי לאה דרינקין נפגשה אמש עם חברותיה והן ישבו במגרש חנייה באשקלון, האזינו למוזיקה ושתו אלכוהול. בשלב מסוים הגיע למקום החשוד דריישוב ואסף את דרינקין וחברותיה."
בני נוער, ללא רישיון נהיגה, אינם מוצאים מקומות איכותיים לבילוי קרובים לביתם, וכך מתפתחת תת-התרבות של ההיזרקות בחצרות בתי ספר או במגרשי חנייה עם בקבוקי וודקה וכוסות חד פעמיות. בני הנוער נשאבים לחורים השחורים האלה, שהם מקומות מרוחקים מהרחוב ומהחיים העירוניים הממתנים – וכך מתפתחות תופעות של אלימות קיצונית. מאד יכול להיות שאם היה עירוב שימושים בריא באשקלון, לאה וחברותיה לא היו נאלצות למצוא את דרכן לאותו מגרש חניה.  





טעם רע II

9 09 2009

על האנטי-אורבניות המתפרצת של הבנייה החדשה בירושלים שווה לכתוב פוסט בפני עצמו. בנוסף לחוסר הטעם שבעצם בניה כזו, לעתים נחשפת תפיסת העולם של המתכננים/והמשווקים דרך השם שניתן לפרוייקט. כזה הוא הפרוייקט שהולך ונבנה כיום בסמוך לבית המשפט העליון ולבנייני הממשלה, שנקרא "The Supreme" (העליונים). הפרוייקט הזה מעצבן בכל כך הרבה רבדים, שקשה להחליט מאיפה להתחיל. נתחיל מהטעם הרע שמשתקף בשם הפרוייקט (ראו תופעה דומה כאן). מישהו מנסה לרמוז לנו בבוטות שבעיניו בעלי ההון מחו"ל שאמורים לקנות את הדירות בפרוייקט הם "עליונים", וכמובן מקום בו יש "עליונים" יש גם "נחותים", והמבין יבין. שנית, הפרפרזה של השם, שמתבססת על שמו של המוסד החשוב שליד הפרוייקט – בית המשפט העליון, מסמלת בעיני רמז לקשר שרואים היזמים בין הון ושלטון. שלישית, וזה כבר ברמת התכנון – לא ברור מדוע החליטה עיריית ירושלים, שהיא גוף חסר חזון באופן מזעזע (לפחות הייתה כך עד הבחירות האחרונות, לראש העירייה החדשה מגיע זמן להוכיח את עצמו), למקם דווקא ליד קריית הלאום, על שלל מוסדות הציבור שלה, שכונת יוקרה שמיועדת לתושבי חוץ. לפני כמה שנים עבדתי באחד המוסדות באזור, ורובם המוחלט של העובדים המקצועיים שם בתקופה ההיא לא גרו בירושלים, והדבר פוגע בראש ובראשונה בתדמיתה ויוקרתה של ירושלים, שאמורה לתפקד כבירה מהותית, ולא רק כבירת הבנייה וההריסה במזרח ירושלים. הקרקע עליה מוקמת השכונה הייתה בעבר של משרד החוץ – כך שלא מדובר בקרקע פרטית – ולא הייתה כל מניעה להפוך את המקום לשכונה אטרקטיבית לעובדי המוסדות הסמוכים. רביעית, התכנון עצמו הוא אנטי-אורבני לחלוטין, וכל מי שקראה כמה פוסטים בבלוג יודעת מה הכוונה אז לא אאריך.
קיצר, מעצבן.  





ברמת גן ירד האסימון

8 08 2009

נראה שבעיריית רמת גן מתחילים להבין שמתחם הבורסה יהפוך למרחב עירוני איכותי רק אם אנשים יתחילו לגור שם – אחרת האזור ימשיך להתרוקן לאחר שעות העבודה. ההחלטה של העירייה לקדם מגורים באזור הבורסה עומדת כמובן בניגוד למדיניות האנטי-עירונית שמובילה עיריית תל אביב בשנה האחרונה, במסגרתה היא נלחמת בדיירי הלופטים באזורי התעשייה השונים. נקווה שהפרוייקט ברמת גן יצליח באמת להחיות את אזור הבורסה, ולא רק להעשיר כמה יזמים.





העתיד של תל אביב?

13 07 2009

לרמן כתב השבוע על הגסיסה המתמשכת של הרחובות התל אביביים – עד לא מכבר "ללא הפסקה" – בשעות הלילה המאוחרות.
חשוב להבין שהעניין אינו תיאורטי. במקום שבו אין עירוב שימושים, וכשמקומות בילוי נדחקים למתחמים מצומצמים, התוצאה המיידית היא רחובות נטושים לעת ערב. משם ועד הדרדרות אורבנית הדרך מאד קצרה.
המחשה קצרה ניתן למצוא באזור ה Union Square שבמרכז סן פרנסיסקו (להראות שגם בעיר מאד מוצלחת נעשות טעויות). במהלך היום קיימת במקום אוירה מאד חיונית:

עם זאת, באזור קיימים רק עסקים שנסגרים בשעות הערב המוקדמות, ובהתאם הבלוקים שמסביב לכיכר נטושים לחלוטין עם רדת החשיכה – ובחלקם התפתחה גם אוירה לא כל כך נעימה. דוגמה למראה הרחובות בלילה:

זוהי דוגמה מצויינת לניצול לקוי של מרחב אורבני בעל פוטנציאל מצויין. שינוי מדיניות השימושים ברחובות הללו יוביל מיד לתחייה שלהם בשעות הערב – והדבר לא כרוך בכל שינוי בתשתיות (לענייננו – גם בתל אביב, כל שנדרש להבטחת החיוניות העירונית היא שימור עירוב השימושים – התשתית העירונית הטובה כבר שם).
מנגד, בבלוק קרוב מאד לרחובות שבתמונה, שבו דווקא יש עירוב שימושים בריא, האווירה שונה לגמרי:

כפי שרואים, הפעילות של העסקים מושכת אנשים, ובהתאם מתמקמים על המדרכה גם נגני הרחוב – שמושכים אף יותר אנשים וכן הלאה. הבחירה היא מאד ברורה ומעשית – בין רחובות שנראים כמו אלו שבתמונה הראשונה, לבין רחובות בהם נעים לנו להיות. מדיניות המתחמים, לרוע המזל, מובילה לאופציה השנייה הראשונה.