תחנה אחרונה סבידור

11 07 2011

לעתים נדמה שמסוף ארלוזורוב (או בשמו הרשמי – מסוף 2000) תוכנן כתחנת אוטובוסים בעלת תכונות מיסטיות: מצופה מהנוסעים להשתגר ממקום הימצאם ישירות לתוך האוטובוסים. אחרת, אין דרך להסביר את העובדה שהמקום מתוכנן ללא כניסות מסודרות, נגישות ונוחות להולכי רגל. כך, למשל, מי שיוצא מתחנת הרכבת הסמוכה, ורוצה לתפוס אוטובוס למרכז העיר, נתקל ב"שער" הבא:

[אין כניסה]
למעשה, הולך הרגל אמור להכנס למתחם התחנה דרך אותו שער ממנו נכנסים האוטובוסים.
בהנחה שהנוסע הצליח לשרוד את הכניסה, המצב בתוך המסוף לא משתפר. אין מעבר מוסדר להולכי רגל גם בפנים המסוף, ולכן עליהם להיאבק עם האוטובוסים שנכנסים ויוצאים מהחניה:

[ג'ונגל עירוני]
המצב לא יותר טוב לגבי מי שמגיע מהצד המזרחי של התחנה, אחרי שנאלץ לחצות את האוטוסטרדה של נמיר. גם שם מחכות תופעות משונות:

[העיקר שלמכונת המשקאות יש מקום]
זאת מבלי להזכיר את ריח השתן, קשיי ההתמצאות, ואווירת האסון ההומניטרי הכללית במקום:

רכבת צפון/סבידור/ארלוזורוב/מסוף 2000 היא רק דוגמה אחת למסע הארוך, ארוך מאד, שעל תשתית התחבורה הציבורית בישראל לעבור לפני שתהפוך לאלטרנטיבה אמיתית לרכב הפרטי. ההנגשה של התחנה, כך שתהיה ראויה לשימוש אדם, תהיה צעד ישוב בכיוון.





ללא מילים

8 07 2011





זלזול, חוסר יכולת או חפיפניקיות ישראלית טיפוסית

4 07 2011

זו הדרך היחידה להסביר את המחזות הבאים:


ככה נראות תחנות האוטובוס של הרפורמה. קווים חדשים, אבל כמובן שאין כל מידע בתחנות לאן הם נוסעים. בצילום הראשון עוד הספיקו להכניס מפה של קו אחד מבין אלו שעוברים בתחנה, עד שהתעייפו והחליטו לוותר על האחרים. ה"דיילים" שיושבים בחוסר חשק מופגן בתחנות, שיכולתם לעזור מוגבלת מאד, בוודאי יעלמו עוד זמן לא רב, כך שאין תחליף למידע ברור בתחנות (וזאת מבלי להזכיר כמובן מידע אמין באינטרנט). מתכנני הרפורמה, מבצעיה, חברות האוטובוסים, מתחזקי התחנות והרשויות המקומיות בוודאי יטילו את האחריות לגבי העניין הזה אחד על השני. ולנו נותר רק להתפעם מחוסר היכולת והזלזול של הרשויות כולן, ביחד ולחוד.





מישהו שינה את הקו שלי

27 06 2011

שלושה ימים לפני תחילת הפעימה השנייה של הרפורמה בתחבורה ציבורית בגוש דן, ומיום ליום גודל הפארסה הולך ומתבהר. כרגיל, המדד הכי טוב למידת הבלגן הצפוי, וחוסר השיפור בשירות שיינתן ל"משתמש הקצה", הוא "מדד כיסוי התחת" של הפוליטיקאים. לא סתם נזכר רון חולדאי, לפתע, כמה ימים לפני הרפורמה, להסתייג ממנה. הייתי מציע למבקר המדינה להתחיל להיערך, כבר עכשיו, לבדיקת הרפורמה הזו על כל היבטיה.
לא אכנס עכשיו למהות הרפורמה בהיבט של שינויי הקווים והתדירויות. סקירה מקיפה של הרפורמה והטענות לגביה ניתן למצוא כאן. אסתפק רק בהצבעה על האבסורד התקשורתי וההסברתי שמתרחש לנגד עינינו המשתאות. עשרות מיליוני שקלים תוקצבו להסברת הרפורמה לציבור. כולנו צריכים לשאול, אם כן, איך לעזאזל התחיל מאמץ ההסברה רק השבוע. איך, למען השם, עלה אתר אינטרנט צולע ומיושן, שלא כולל מנוע חיפוש יעיל ולא כולל מידע בערבית ואנגלית. ולבסוף, איך ייתכן ש(כרגיל) מקור המידע המהימן, הברור והמקיף ביותר הוא התארגנות של כמה אזרחים מודאגים בבלוג של תחבורה בדרך שלנו?
וכשכבר התחילה ההסברה, נראה שההלם והאלם פקדו גם את הקופירייטרים של משרד הפרסום שמנהל את הקמפיין:

אחרת, לא ברור מדוע בחרו את הסיסמה הנגטיבית מישהו שינה את הקו שלי, שמעידה יותר מהכל על הבלבול של הציבור, כמו גם של מקבלי ההחלטות. אכן, דב נבון הוא טייפקאסט תמידי של אזרח חסר אונים, ולפחות בהקשר הזה המפרסמים פגעו בול. הקמפיין הנרחב הזה, שמרוח כמעט על כל תחנות האוטובוס, לא כולל שום מידע מהותי בפני עצמו, למעט הפניה של הציבור לאתר האינטרנט (הבעייתי) ולמוקדי השירות. הרי לכם הצעה לשיפור: מדוע שבמקום הבזבוז המשווע הזה, ה"קמפיין" היה מתבצע באמצעות – היכונו לרעיון מהפכני – הדבקת מפות של הקווים החדשים על התחנות הרלוונטיות? כן, אני יודע שזה רעיון אוטופי ממש. דמיינו לעצמכם ששבועיים לפני הרפורמה, בכל תחנה היו מדביקים את המפות של הקווים שמתוכננים לעבור בה. איזה עולם נפלא זה היה. אם מתעקשים, אפשר היה גם להוסיף תמונה של דב נבון ורמי הויברגר, כשהאחרון מטיח בו "רצית מפה, הנה מפה יא זבל". כולנו היינו מזדהים עם המסר.





למכורי הרכב הפרטי

13 06 2011

יש תרופה.

(תודה לאדוה)





מחשבות ראשוניות על הרפורמה בתחבורה הציבורית (bus-washing?)

1 06 2011

לא מזמן כתבתי על הסודיות התמוהה מצד הרשויות בכל הקשור לרפורמה בתחבורה הציבורית בגוש דן, שנכנסת לתוקף בדיוק עוד חודש. זה עתה עלה אתר האינטרנט אשר אמור לכאורה לפרט את השינויים והחידושים המתוכננים.
מסקירה ראשונית של האתר, נראה, שבגדול, מה שהיה הוא שיהיה. אלא אם כן אתבדה (והלוואי שאתבדה), הרפורמה הזו לא תקדם אותנו כהוא-זה לכיוון תחבורה ציבורית בת-קיימא ויעילה, כפי שניתן לצפות שתהיה במדינה מפותחת במאה ה-21.
כמה דברים ששמתי לב אליהם מיד – מהטוב אל הרע:
* לראשונה בהיסטוריה, יש מפות קריאות פחות או יותר של כל הקווים, גם ברמה המערכתית וגם ברמה הפרטנית (דוגמה).
* כרטיס נסיעה אחד יאפשר מעברים חופשיים בין קווים למשך 90 דקות.
* ניתן יהיה להשתמש באותו כרטיס באוטובוסים של כל החברות.
* רשת הקווים במרכז תל אביב פשוטה יותר לכאורה. אבל רק לכאורה, משום שאם מביאים בחשבון את כל הקווים, לפי החלוקה החדשה (מרכזיים, מקומיים, ובינעירוניים), יוצאת רשת מאד מסובכת לכל הדעות. השמועות על כך שבדיזנגוף יעבור רק קו 5 מתגלות כחסרות יסוד – ספרתי שם שבעה קווים.
* מפת הקווים בדרום – בבת ים למשל – עדיין נראית כמו פלונטר.
* לוחות זמנים: וזה כבר באמת בגדר שערוריה. אם למישהו היו אשליות שסוף-סוף נקבל לוחות זמנים מפורטים של הקווים, כמו בכל מדינה מתוקנת (וגם במדינות פחות מתוקנות זה כבר הסטנדרט), נכונה לו אכזבה קשה. נשארנו עם שיטת ה"תדירויות" הישנה והגרועה (8-12 דקות וכד'), שלא מאפשרת למשתמשים לתכנן את זמנם באופן יעיל.
* הדיבורים על שילוט אלקטרוני בתחנות: לפחות באתר האינטרנט אין זכר לעניין הזה. נמשיך לחכות בתחנה בחוסר וודאות.
* אין באתר האינטרנט שום הסבר למהות חלוקת הקווים ל"מרכזיים", "מקומיים" ו"בין עירוניים". אם הציבור לא ידע מה ההיגיון הפנימי שבחלוקה הזו, ספק אם הוא יוכל לנצל אותה כראוי.
* אין מידע באנגלית. עיר עולם אמרנו?
* הנת"צים החדשים – כמות החריגים מבחינת הזמנים (והחניה!!!) כה גדולה, שלדעתי הנת"צים האלה ימוסמסו לגמרי.
* עדיין אין דרך לחפש באופן פשוט כיצד להגיע מנקודה לנקודה (!!)

אם כן, מההסתכלות הראשונית (והשטחית) הזו, נראה שהרפורמה לא תגרום לציבור לנטוש בהמוניו את קופסאות הפח. לא התעמקתי בינתיים בשינויים הפרטניים בקווים, אבל על פניו המצב לא נראה מבטיח. אני די בטוח שזמן ההגעה מאלנבי לאוניברסיטה עדיין יהיה בערך שעה, וכן שלתושבי יפו לא תהיה שום דרך נורמלית להגיע למרכז העיר אחרי 19:00. אין חדש תחת השמש.





לפי פרסומים זרים

20 05 2011

דומה שלרשימת סודות המדינה של ישראל – לצד מה שקורה בדימונה (לפי פרסומים זרים) ולצד תוכנו של הנאום המתקרב של נתניהו בקונגרס (don't hold your breath), הצטרף לאחרונה סוד נוסף, שבניגוד אולי לשניים הקודמים, באמת מוחזק במחשכים גמורים.
בשבוע האחרון החלה העירייה לחלק פליירים לגבי מהפכת הנת"צים המתקרבת – שעיקרה ברחובות קינג ג'ורג' ואבן גבירול. כפי שצויין בצדק באתר של עיר לכולנו (ראו את הלינק הקודם), ניתן לתהות מדוע אין תאריכים מדוייקים: העירייה מציינת, בעמימות, שהדבר יקרה ב"שבועות הקרובים".
העמימות של העירייה לא מפתיעה. תוכנית הנת"צים המדוברת היא חלק מאותה תוכנית מסתורית, שלאור הסודיות האופפת אותה אפשר לחשוב שהיא מתוכננת על ידי השב"כ (מי יודע?), הידועה בתור "הפעימה השנייה של הרפורמה בתחבורה הציבורית". הרפורמה, שמתוכננת לכאורה על ידי נתיבי איילון, אמורה לצאת לפועל בתחילת יולי. משמע, עוד פחות מחודש וחצי, אמורים להשתנות סדרי עולם בתחבורה הציבורית בגוש דן, ואף אחד לא יודע בדיוק מה הולך לקרות שם. לא החברה האזרחית, לא חברי מועצת העיר, וחמור מכך – לא מאות האלפים שעושים שימוש בתחבורה הציבורית. מעבר לבלבול שייגרם עקב חוסר ההסברה בזמן יישום הרפורמה, אי השיתוף במידע פוגע אנושות באמינות הפרוייקט בעיני הציבור, שהתבטא בין היתר בחרושת שמועות, למשל שיבוטלו קווי האוטובוס ממזרח העיר לאוניברסיטה (מה שכנראה, גם על בסיס שמועות, לא נכון). בנוסף, אי השיתוף לא איפשר כל שיח ציבורי ביקורתי, שבעזרתו ניתן היה לשפר אולי את התוכנית.
שורש הבעיה הוא בתרבות שלטונית קלוקלת של כלל הגורמים המעורבים – משרד התחבורה, עיריית תל אביב וחברת נתיבי איילון, שמבצעת כאן פרוייקט ציבורי ממדרגה ראשונה. מקבלי ההחלטות לא עושים שימוש בתחבורה הציבורית בעצמם; הם לא מכירים את הבעיות לעומק; הם רואים בציבור המשתמשים בתחבורה הציבורית כציבור שעושים עמו "חסד", ולא כבעלי זכות לקבלת שירות באיכות מינימלית. לאור הדברים האלה, ספק גם אם הרפורמה תצליח ברמה המהותית.