לכו לאשקלון אתם בעצמכם

18 07 2011

מחאת הדיור הולכת ותופסת תאוצה, וכצפוי, גוברת ההתלהמות מכיוון פוליטיקאים, טוקבקיסטים, ושאר מומחים לעת מצוא שלא מבינים דבר וחצי דבר, הקוראים למפגינים "לעבור לפריפריה", "לעבור לנגב והגליל" ועוד טיעונים מהסוג הזה, מן הגורן ומן היקב. לעתים קרובות הם מלווים באמירות מתנשאות ("מחאה של נהנתים שרוצים לגור ליד ברים ומועדונים"), בהבאת דוגמאות מוזרות מהעולם ("גם במנהטן יקר"), והמכנה המשותף לכולן – אין לכם זכות לגור במרכז, אז עופו מפה, אם אתם לא עשירים מספיק. להלן אקרא לטיעונים האלה כולם – "טיעוני לכו לאשקלון" (אין לי דבר נגד אשקלון, פשוט מדובר בעוד "עיר" ישראלית אנטי-אורבנית). למותר לציין, מי שמעלה טיעוני לכו לאשקלון למיניהם לוקה באי הבנה בסיסית של בעית הדיור בישראל.
כפי שהיטיב לכתוב לרמן, הסיבה שמחירי הדיור במרכזי הערים החיוניות בישראל (תל אביב, ובמידה מסויימת גם ירושלים) עלו בצורה כה קיצונית בחמש השנים האחרונות מאד פשוטה, כמעט מובנת מאליה: כולם רוצים לגור בסביבה עירונית, ובאופן מוזר – בכלכלה קוראים לזה "כשל שוק" – אין בנייה עירונית חדשה בישראל. תקני חניה, תקני שטחים פתוחים ושאר מרעין בישין מונעים מרשויות התכנון, גם אם ירצו, לתכנן מרחבים עירוניים נוספים שמאופיינים באותם נתונים של מרכז תל אביב: עירוב שימושים, בלוקים קצרים, וצפיפות גבוהה (יחסית).
אכן, הדרך הטובה ביותר להוריד את מחירי הדירות ב"רוטשילד" היא לבנות עוד "רוטשילד" בערים אחרות בארץ. במקום עוד קניונים, פרברים ומגדלי מגורים ללא רחובות, יש לבנות שדרות, רחובות מסחריים מעורבים, ואזורים מוטי תחבורה ציבורית. 1001 סופרטנקרים מבית היוצר של הקשקשן הלאומי לא יביאו לירידת מחירים בתל אביב, משום שהם לא יתנו פיתרון אורבני, שהוא-הוא שורש הביקוש שמתבטא בעליית המחירים המטורפת.
עד שזה יקרה, כל קריאה למפגיני מרכזי הערים (ובעיקר בתל אביב) "ללכת לפריפריה" היא קריאה עקרה, פופוליסטית וריקנית. מעבר לעובדה שדחיקת המעמד הבינוני לפריפריה רק תגרום להדרה נוספת של תושבי הפריפריה כיום, ותגרום לעליית מחירים קיצונית יותר גם שם, היא גם אינה בת קיימא בפעני עצמה. כיום, לצערנו, אין בערי הפריפריה תשתית עירונית שביכולתה לתמוך – באופן סביביתי כמו גם תרבותי – בסגנון החיים העירוני.
שימו לב שאנשי ה"לכו לאשקלון" בדרך כלל לא באים מהפריפריה בעצמם. האחרונים, לדאבונם, מכירים את הבעיות התכנוניות שם על בשרם. כפי שאמר היום ח"כ רוברט טיבייב (קדימה):
"מה אני יכול להגיד לצעירים ברוטשילד? לגור בפריפריה? זה שקר מוחלט. אני גר באופקים – אין תחבורה ציבורית, אין חינוך, אין אפילו ראש עיר… מה אני אגיד להם? שביבי עושה רפורמה?"
אמנם במנהטן יקר, אבל למי שאין יכולת לגור שם יש אפשרות לעבור לבוסטון, אוסטין, פורטלנד, סן פרנסיסקו ועוד ערים מוצלחות יותר ופחות, שמאפשרות תעסוקה סבירה. מי שאין לו כסף לגור בגוש דן, מנגד, דינו נחרץ להתגורר במודיעין, באשקלון או באר שבע. יחי ההבדל.





מחר בערב – עולים עם אוהלים לכיכר הבימה

13 07 2011

סוף סוף נמצא שימוש ראוי לפיל הלבן הזה. מחר, החל מ-19:30, עוברים לגור באוהלים בכיכר הבימה במחאה על השוק הדיור החזירי בתל אביב ובכלל. מחירי הדיור המשתוללים פוגעים בזכויות אדם, מדירים אוכלוסיות שלמות, וכמובן מחריבים את המרקם האורבני.

נתראה שם.
לעמוד הארוע בפייסבוק לחצו כאן.





עוד על הקזינו המדברי של ביבי

30 03 2011

לפני שבועיים כתבתי פוסט על הרעיונות המוזרים של נתניהו לגבי בניית ערים חדשות בנגב, והקשקושים הטיפוסיים שנלוו אליהם. כזכור, נתניהו ציין (לתדהמתי) את פיניקס ולאס-וגאס כדוגמאות לערים מוצלחות במדבר, שעל ישראל לשאוב מהן השראה. לא אחזור כאן על הדיון שנערך שם. השבוע נתקלתי במאמר באקונומיסט – כתב עת שאני מניח שביבי אוהב – שמדבר על תחלואיה הקשים של לאס-וגאס. אחרוג ממינהגי ואביא ישירות מהמאמר שם, כי באמת אי אפשר לתאר את זה טוב יותר:

"The signs of the crash are everywhere in Las Vegas. The city’s outer suburbs are eerily quiet, thanks to the preponderance of unsold and foreclosed homes. There are few lights in any windows, and few cars on the roads. Banners and boards advertising hugely discounted housing flap and rattle mournfully in the desert wind. In North Las Vegas every second house on some streets carries a “For Rent” sign, offering rates of as little as $150 a month. One or two houses on each street have been boarded up and abandoned. Even on the city’s famous “strip” of cavernous casinos and high-rise hotels, the razzle-dazzle is marred by the grey concrete hulks of abandoned building projects."

אם כן, יש שתי אפשרויות, כשחושבים על הדברים של נתניהו. קשה לי להחליט איזו מהן גרועה יותר: (א) שאין לו מושג על מה הוא מדבר, מה שמטריד כשמדובר במי שמתווה את המדיניות של ישראל; או (ב) שהוא יודע מה קורה בלאס-וגאס אבל לדעתו זה טוב, מה שמעיד על שיקול דעתו הלקוי. האמת היא, שלאס-וגאס נשמעת כמו מקום אידיאלי לאנשי-האתמול כמו נתניהו. אפשר בכיף לשלוח אותו לשם.





קשקשניהו

16 03 2011

אני בטוח שהאמירה שראש הממשלה הוא ברברן בלתי נלאה לא מחדשת לרבים מקוראי הבלוג הזה. חוסר הקשר שבין האיש הזה והמציאות מתגלה במלוא הדרו, בין היתר, בהתייחסויות שלו לכל מה שקשור לתכנון ארצי. כבר כתבתי על זה בעבר. אבל היום, כפי שפורסם במארקר, הקשקשנות-כתחליף-מדיניות של נתניהו הגיעה לרמה כה קריטית, שאם הייתה כור גרעיני יפני כבר מזמן הייתה בשלב של מלטדאון כללי.
ובכן, שימו לב למשפט הבא, שפלט נתניהו היום: "בנוסף אולי נבנה עיר או שתיים בערבה…לא אולי – נעשה את זה. כיום המגמה היא לבנות במדבר כי יש מיזוג אוויר. בארה"ב יש שתי ערים שמאוד הצליחו במדבר – פיניקס ולאס וגאס". כל כך הרבה שרלטנות וחוסר הבנה במשפט אחד, שמן הראי לפרק אותו לגורמים.
בנוסף אולי נבנה עיר או שתיים בערבה … לא אולי – נעשה את זה: אותי מעניין איך במהלך המשפט הפך ה"אולי" ל"לא אולי". הרי ברור שאין שום החלטה כזו. האם בין ה"אולי" הראשוני לבין ה"לא אולי" שהופיע מיד נפל דבר? או ש"אולי" נתניהו מנסה, כהרגלו, למכור לוקשים לכל דיכפין? "לא אולי" – ברור שהוא עושה זאת. ולעזאזל האמינות השלטונית.
נבנה עיר או שתיים בערבה: "אולי" כדאי שלפני שייצא למשימות בן-גוריוניות, יקדם נתניהו את בנייתן של הערים הקיימות בישראל. מרכזי הערים בישראל במצב קטטוני; הפרבור הולך ומחמיר; התחבורה הציבורית ברמה של עולם שלישי; עוד ועוד קניונים צצים; הצפיפות העירונית בישראל אפסית – אפשר להתחיל משם. אחרי זה נחשוב על לבנות עוד ערים.
כיום המגמה היא לבנות במדבר כי יש מיזוג אוויר: מיזוג אוויר. זו הבעיה שמנעה את פיתוח הנגב מקום המדינה. לא תכנון לקוי. לא העובדה שבאר שבע, המטרופולין לכאורה האזורי, בנויה כמו חביתה מקושקשת ולא כמו עיר. ובכלל, למה צריך רחובות ומרכזים עירוניים? יש מיזוג אוויר. שישבו בבית. לא – יותר טוב: שישבו במכוניות.
בארה"ב יש שתי ערים שמאוד הצליחו במדבר – פיניקס ולאס וגאס: במשפט הזה, כמו בקודמים, אין ולו מילה אחת נכונה. ראשית, כלל לא ברור למה נתניהו מתייחס לארה"ב כאיזשהו מדד לעירוניות מוצלחת. מדובר במדינה שהמציאה את הפרבור ההרסני, שמעטות הערים המוצלחות באמת בה, בוודאי ביחס לגודלה העצום. וכאילו כדי להכעיס – מהן הדוגמאות שבחר נתניהו להציג? פיניקס ולאס וגאס!! פיניקס ולאס וגאס!!!
המממ. נראה במה מדובר. פיניקס היא לא עיר באף קנה מידה. הצפיפות העירונית בפיניקס היא 3,071.8(!) למייל רבוע. הצפיפות בתל אביב – לכל הדעות לא עיר צפופה במונחים בינלאומיים – 18,901(!!!). כנראה שהעיר האידיאלית של נתניהו היא משהו בין מודיעין למאחז מעלה כפכפים ד'. זה לא מפתיע בעצם. הרי זה מה שהיהודים צריכים: ערים מתות בהן הם יוכלו לשבת בבית ולהביא עוד ילדים יהודים. שנאמר – הם יורים, ואנחנו בונים. ולאס וגאס… נו, מה יש להוסיף. אם מישהו חושב שלאס וגאס זו עיר מוצלחת, שיקול הדעת שלו באמת מעורער. לידיעת הקורא הנאמן בנימין, לאס וגאס היא עיר במשבר "קיומי" (אם להשתמש במושגים החביבים עליך). כל כלכלתה מבוססת על מרכז מנותק ומלא בקזינואים, שלא מצליחים בשנים האחרונות להרים את העיר שקורסת סביבם.
לא הגיע זמן להזמין "סופרטנקר" נגד טפשות?





הצעת חוק למיסוי "דירות רפאים" – קריאה לרעיונות ותגובות

18 05 2010

"שכונות הרפאים" הופכות לרעה חולה במרחב האורבני הישראלי. התופעה הגיעה למימדים מבהילים בירושלים, שבה אזורים שלמים נרכשים על ידי תושבי חוץ אמידים, שמגיעים לגור בדירותיהם למשך תקופות קצרות בלבד במשך השנה. כך, ממילא וטלביה הפכו לשכונות ריקות כמעט לחלוטין, ורחביה, אף היא, נמצאת בתהליך מתקדם של התרוקנות. התופעה תופסת תאוצה בשנים האחרונות גם בתל אביב, ובעיקר במגדלי היוקרה, אשר מלכתחילה מיועדים לכיסיהם של מיליונרים זרים.
לתופעת "דירות הרפאים" יש שתי השפעות שליליות עיקריות, שמהוות "החצנת" נזקים כלפי החברה בכללותה. ראשית, המרקם העירוני מתרוקן מתושביו, וכך ישנם פחות הולכי רגל ברחוב. כשיש פחות הולכי רגל, יש פחות פוטנציאל למסחר ברחוב, וכך הפעילות הכלכלית הולכת וגוועת. כשהמסחר ברחוב נפגע, המרוויחים הגדולים הם הקניונים – עובדה שתורמת להמשך מעגל הקריסה העירונית. שנית, קיומן של כל כך הרבה דירות ריקות בעת מצוקת דיור כה קשה, הוא עוול חברתי ממדרגה ראשונה. לא ייתכן שצעירים אינם יכולים להרשות לעצמם לשכור דירה בירושלים, ומנגד שכונות שלמות במרכז העיר עומדות ריקות. בעצם, כל העיר נופלת קורבן כדי לספק "בתי קיט" לעשירי העולם, שמצדם כמעט ולא תורמים דבר לחיים העירוניים.
עמותת ידיד, שאין צורך להכביר מילים על הישגיה בתחום החברתי, החליטה לקדם – באמצעות חקיקה – הטלת מס על דירות כאלה. הצעת החוק באה לתת מענה (גם אם חלקי) לתופעה הזו, באמצעות הטלת מס על דירות שעומדות ריקות במהלך רוב השנה, וזאת כדי לגרום לבעליהן להפנים את חלק מהנזקים החברתיים שנגרמים מהמצב.
איך אוכפים את זה? איך מונעים קומבינות? האם המס יחול בכל הארץ או רק בערים ספציפיות? מי יגבה את המס – העיריות או המדינה? האם יש לקבוע מראש מה ייעשה עם הכסף? כל השאלות האלה צריכות יהיו לקבל מענה בהצעת החוק. משום שנפל בזכותו של עבדכם הנאמן (בכובעו המשפטי) לכתוב את ההצעה עבור ידיד, החלטתי לנצל את הבלוג לשמיעת רעיונות ודעות, כדי לוודא שאנחנו חושבים על כל ההיבטים של העניין. אשמח לשמוע.
 





השר לשטויות לאומיות

17 01 2010

דומה שלא יבש הדיו על אמרתו של בנימין נתניהו על כך שלא ייסע לועידת קופנהאגן משום ש"המלון יקר", וכבר מספקת ממשלת ישראל עוד עדות לכך שהיא רואה את האתגרים הסביבתיים העולמיים דרך משקפי היחצ"נות והספינולוגיה בלבד. השר לתשתיות לאומיות, ד"ר עוזי לנדאו, שב מכנס של הועדה המכינה להקמת ה-IRENA, שמתעתד להיות ארגון בינלאומי לפיתוח אנרגיה מתחדשת. נראה שאת YNET עניין הארגון הזה כקליפת השום, שכן הכתבות בנושא בחרו להתמקד באיזוטריה, ובעיקר בעובדה שהוועדה התקיימה בנסיכות המפרץ אבו-דאבי, שכידוע לא מקיימת יחסים דיפלומטיים עם ישראל ("היתה זו הפעם הראשונה שדגל ישראל התנוסס פומבית בנסיכות").
לפני הכל, חשוב לציין שהביקור הזה לא מייצג שום הישג בילטרלי של מדיניות ממשלת ישראל מול אבו דאבי. שליטי הנסיכות רוצים לארח באופן קבוע את המטה של הארגון, וברור להם שהטלת חרמות לא תאפשר להם לעשות כן. לצורך כך היו מוכנים "לסבול" את נוכחותו של לנדאו, שכמובן לא נפגש פומבית עם אף גורם שלטוני שם. לא פריצת דרך מדינית ולא נעליים.
לענייננו, לאחר שהתפעל השר לנדאו מהמלון ("ענק, שכונה ממש", כדבריו) פנה להגיד כמה מילים על הארגון ועל התפקיד שישראל צריכה לקחת בו: "היו כמה שדיברו על המעמד המיוחד, שאנחנו מתקרבים להקמת ארגון בינלאומי לאנרגיות מתחדשות [על מה דיברו השאר?], שיהיה צומת של מידע, וגם של פעילות עסקית. מבחינה זו, חשוב שישראל תהיה מעורבת בו כבר מהרגעים הראשונים".
מהציטוט הזה עולה שהשר מכיר בחשיבות פיתוח תשתיות לאנרגיה מתחדשת. יפה מאד. כיצד, אם כן, ניתן להסביר את הפנייה האגרסיבית של לנדאו לראש הממשלה, אך לפני מספר חודשים, בה הוא דרש – בניגוד לדעת המשרד להגנת הסביבה – את זירוז הקמת התחנה הפחמית באשקלון שהיא האנטיתזה המוחלטת לאנרגיה מתחדשת? בפנייה זו כתב לנדאו, בין היתר, "את הביזיון הזה חייבים להפסיק."
מה אנו למדים מהסיפור המפוקפק הזה? פשוט מאד: שישראל רואה בכל מה שקשור לגופי סביבה בינלאומיים ערוץ ל"הסברה" ו"יחסי ציבור", ותו לא. בכל הקשור להפנמת המדיניות הסביבתית כלפי פנים – הרחק מהמלונות הענקיים באבו-דאבי – הרי שאותם שרים מקדמים מדיניות מנוגדת בתכלית. אכן, את הביזיון הזה חייבים להפסיק.





פספוס לאומי

14 01 2010

לפני כמה שנים עבדתי במוסד של המדינה שיושב בקריית הלאום בירושלים. יחד אתי עבדו כ-25 איש, רובם ככולם צעירים בשנות העשרים המאוחרות של חייהם. כל יום, כשהגיעה העת לארוחת צהריים, הייתה התלבטות: האם להזמין אוכל, או אולי לכתת את רגלינו לקפיטריות של משרד התמ"ת או משרד החוץ הסמוכים. לא הייתה כל אופציה אחרת במרחק הליכה. כל ערב, אחרי העבודה, היינו רובנו מתכנסים לחבורות לפי ה"קרפול" (car-pool) שלנו: היה קרפול דרום (תל אביב), קרפול מרכז (תל אביב) וקרפול צפון (… תל אביב). כך היינו מצטופפים במכוניות ויורדים לתל אביב, רק כדי לעלות שוב למחרת.
אומרים שירושלים היא בירתנו הנצחית. למעט מספר מוסדות ציבור שיושבים בעיר, נראה שהמונח "בירה" משמש את ירושלים בעיקר כעניין הסברתי. מבחינה מהותית, לא נעשה הרבה כדי לתכנן את ירושלים כמקום שביכולתו להוביל את החיים בישראל – באף תחום. התופעה שתיארתי לגבי קריית הלאום רק מייצגת את קוצר הראות הקשה ממנו סבל התכנון האורבני בירושלים בעשורים האחרונים (ראש העיר הנוכחי עדיין נהנה מימי חסד מבחינתי).

[קריית הלאום. המבנה הימני התחתון הוא בית המשפט העליון; משמאלו משרדי החוץ והתמ"ת; "מעליו" נמצא "חניון הלאום", שלאחריו (האזור שבצבע חום) מתחם משרד החוץ הישן]
קריית הלאום הייתה מקום עם פוטנציאל אורבני מצויין. עם קצת מחשבה, היה אפשר להפוך את המקום להמשך טבעי של מרכז העיר. היה ניתן לשלב את מבני הממשלה – בהם עובדים אלפי אנשים – עם מבני מגורים ומסחר, שהיו הופכים ביחד לאזור עירוני תוסס המתאפיין בעירוב שימושים בריא.
במקום זאת יצרו אזור בעל הפרדת שימושים קיצונית. סללו כבישים מהירים תחת מדרכות להולכי רגל; במקום מבני מסחר – אפילו סניף של ארקפה אין שם – בנו חניון מפלצתי המתהדר בשם הכה יאה "חניון הלאום"; במקום לתכנן שכונת מגורים שתשכן את אלפי עובדי המדינה, שבורחים כל ערב למודיעין או לתל אביב, נבנית במתחם משרד החוץ הישן שכונת רפאים – המשווקת לתושבי חוץ תחת השם הגרוטסקי The Supreme.
מעבר לתכנון האורבני הגרוע שלה, תופעת קריית הלאום מייצגת נסיגה בערכי הציבוריות והממשל בישראל. הכנסת הראשונה הייתה ממוקמת באמצע רחוב עירוני. בית ראש הממשלה ובית הנשיא, שתוכננו לפני עשורים, מצויים בלב שכונות מגורים. האופנה של תכנון מבני ציבור מבודדים ומפלצתיים (כגון בית ראש הממשלה החדש שאמור היה גם להיבנות באותו מקום) נראית ככזו המתפתחת ביחס הפוך לרמתם של אנשי הציבור שמאכלסים אותם.
יכול להיות שעדיין לא מאוחר וניתן, באמצעות תכנון יצירתי, להציל את הרקמה העירונית בקריית הלאום. האם ניר ברקת הוא ראש עירייה בעל חזון מספק כדי להוציא דבר כזה לפועל?