מחשבות ראשוניות על הרפורמה בתחבורה הציבורית (bus-washing?)

לא מזמן כתבתי על הסודיות התמוהה מצד הרשויות בכל הקשור לרפורמה בתחבורה הציבורית בגוש דן, שנכנסת לתוקף בדיוק עוד חודש. זה עתה עלה אתר האינטרנט אשר אמור לכאורה לפרט את השינויים והחידושים המתוכננים.
מסקירה ראשונית של האתר, נראה, שבגדול, מה שהיה הוא שיהיה. אלא אם כן אתבדה (והלוואי שאתבדה), הרפורמה הזו לא תקדם אותנו כהוא-זה לכיוון תחבורה ציבורית בת-קיימא ויעילה, כפי שניתן לצפות שתהיה במדינה מפותחת במאה ה-21.
כמה דברים ששמתי לב אליהם מיד – מהטוב אל הרע:
* לראשונה בהיסטוריה, יש מפות קריאות פחות או יותר של כל הקווים, גם ברמה המערכתית וגם ברמה הפרטנית (דוגמה).
* כרטיס נסיעה אחד יאפשר מעברים חופשיים בין קווים למשך 90 דקות.
* ניתן יהיה להשתמש באותו כרטיס באוטובוסים של כל החברות.
* רשת הקווים במרכז תל אביב פשוטה יותר לכאורה. אבל רק לכאורה, משום שאם מביאים בחשבון את כל הקווים, לפי החלוקה החדשה (מרכזיים, מקומיים, ובינעירוניים), יוצאת רשת מאד מסובכת לכל הדעות. השמועות על כך שבדיזנגוף יעבור רק קו 5 מתגלות כחסרות יסוד – ספרתי שם שבעה קווים.
* מפת הקווים בדרום – בבת ים למשל – עדיין נראית כמו פלונטר.
* לוחות זמנים: וזה כבר באמת בגדר שערוריה. אם למישהו היו אשליות שסוף-סוף נקבל לוחות זמנים מפורטים של הקווים, כמו בכל מדינה מתוקנת (וגם במדינות פחות מתוקנות זה כבר הסטנדרט), נכונה לו אכזבה קשה. נשארנו עם שיטת ה"תדירויות" הישנה והגרועה (8-12 דקות וכד'), שלא מאפשרת למשתמשים לתכנן את זמנם באופן יעיל.
* הדיבורים על שילוט אלקטרוני בתחנות: לפחות באתר האינטרנט אין זכר לעניין הזה. נמשיך לחכות בתחנה בחוסר וודאות.
* אין באתר האינטרנט שום הסבר למהות חלוקת הקווים ל"מרכזיים", "מקומיים" ו"בין עירוניים". אם הציבור לא ידע מה ההיגיון הפנימי שבחלוקה הזו, ספק אם הוא יוכל לנצל אותה כראוי.
* אין מידע באנגלית. עיר עולם אמרנו?
* הנת"צים החדשים – כמות החריגים מבחינת הזמנים (והחניה!!!) כה גדולה, שלדעתי הנת"צים האלה ימוסמסו לגמרי.
* עדיין אין דרך לחפש באופן פשוט כיצד להגיע מנקודה לנקודה (!!)

אם כן, מההסתכלות הראשונית (והשטחית) הזו, נראה שהרפורמה לא תגרום לציבור לנטוש בהמוניו את קופסאות הפח. לא התעמקתי בינתיים בשינויים הפרטניים בקווים, אבל על פניו המצב לא נראה מבטיח. אני די בטוח שזמן ההגעה מאלנבי לאוניברסיטה עדיין יהיה בערך שעה, וכן שלתושבי יפו לא תהיה שום דרך נורמלית להגיע למרכז העיר אחרי 19:00. אין חדש תחת השמש.

להעיר את גן מאיר

גן מאיר הוא אחד הפארקים העירוניים האמיתיים היחידים בארץ. פארק עירוני מצליח הוא פארק שמצוי בסביבתם של רחובות חיוניים, שיש בהם עירוב שימושים שתורם לכך שיהיו בפארק מבקרים לאורך רוב שעות היממה. בהתאם, הפארק נהיה מקום מעניין ושוקק חיים, שלא הופך להיות אזור נטוש ומפחיד בלילה. מעבר להיותו ממוקם בסמוך לרחובות חיוניים, בגן מאיר ישנו גם מבנה תרבות (המרכז הגאה) הכולל גם בית קפה, עובדה שתורמת עוד יותר לפוטנציאל שלו. דוגמה נוספת לפארק עירוני שמתפתח באופן מפתיע בתל אביב היא המדשאה הקטנה שליד הבריכה המשופצת בכיכר רבין, שהפכה לאחרונה למקום פעיל וחיוני. לרוע המזל, אין כמעט פארקים כאלה בארץ, משום שהגישה התכנונית השלטת בישראל היא דווקא שצריך להפריד את הפארקים מהרחוב. לכן הפארק העירוני שכל כך נפוץ בערים כמו ניו יורק, נדיר מאד בישראל.
לאור היותו נכס עירוני כה חשוב וייחודי, לא ברור מדוע בחודשים האחרונים עיריית תל-אביב מזניחה לחלוטין את גן מאיר. ההזנחה כה קשה, עד שהגן הפך כיום למשטח עפר גדול, והשימוש בו ירד בהתאם. ככה זה נראה:

חשוב מאד שהעירייה, במהלך תנופת השיפוץ הנוכחית במרחב הציבורי בעיר, לא תשכח את הנכסים העירוניים הותיקים שדורשים תחזוקה רציפה.

לפי פרסומים זרים

דומה שלרשימת סודות המדינה של ישראל – לצד מה שקורה בדימונה (לפי פרסומים זרים) ולצד תוכנו של הנאום המתקרב של נתניהו בקונגרס (don't hold your breath), הצטרף לאחרונה סוד נוסף, שבניגוד אולי לשניים הקודמים, באמת מוחזק במחשכים גמורים.
בשבוע האחרון החלה העירייה לחלק פליירים לגבי מהפכת הנת"צים המתקרבת – שעיקרה ברחובות קינג ג'ורג' ואבן גבירול. כפי שצויין בצדק באתר של עיר לכולנו (ראו את הלינק הקודם), ניתן לתהות מדוע אין תאריכים מדוייקים: העירייה מציינת, בעמימות, שהדבר יקרה ב"שבועות הקרובים".
העמימות של העירייה לא מפתיעה. תוכנית הנת"צים המדוברת היא חלק מאותה תוכנית מסתורית, שלאור הסודיות האופפת אותה אפשר לחשוב שהיא מתוכננת על ידי השב"כ (מי יודע?), הידועה בתור "הפעימה השנייה של הרפורמה בתחבורה הציבורית". הרפורמה, שמתוכננת לכאורה על ידי נתיבי איילון, אמורה לצאת לפועל בתחילת יולי. משמע, עוד פחות מחודש וחצי, אמורים להשתנות סדרי עולם בתחבורה הציבורית בגוש דן, ואף אחד לא יודע בדיוק מה הולך לקרות שם. לא החברה האזרחית, לא חברי מועצת העיר, וחמור מכך – לא מאות האלפים שעושים שימוש בתחבורה הציבורית. מעבר לבלבול שייגרם עקב חוסר ההסברה בזמן יישום הרפורמה, אי השיתוף במידע פוגע אנושות באמינות הפרוייקט בעיני הציבור, שהתבטא בין היתר בחרושת שמועות, למשל שיבוטלו קווי האוטובוס ממזרח העיר לאוניברסיטה (מה שכנראה, גם על בסיס שמועות, לא נכון). בנוסף, אי השיתוף לא איפשר כל שיח ציבורי ביקורתי, שבעזרתו ניתן היה לשפר אולי את התוכנית.
שורש הבעיה הוא בתרבות שלטונית קלוקלת של כלל הגורמים המעורבים – משרד התחבורה, עיריית תל אביב וחברת נתיבי איילון, שמבצעת כאן פרוייקט ציבורי ממדרגה ראשונה. מקבלי ההחלטות לא עושים שימוש בתחבורה הציבורית בעצמם; הם לא מכירים את הבעיות לעומק; הם רואים בציבור המשתמשים בתחבורה הציבורית כציבור שעושים עמו "חסד", ולא כבעלי זכות לקבלת שירות באיכות מינימלית. לאור הדברים האלה, ספק גם אם הרפורמה תצליח ברמה המהותית.

עיר לכולנו והברוך מרחוב בלוך

תקציר הפרקים הקודמים: עיריית תל-אביב החליטה, בהחלטה היסטורית ברמה העירונית, לסלול שבילי אופניים על חשבון 60 מקומות חנייה ברחוב בלוך. לראשונה, נעשה ניסיון לפעול בהעדפה מתקנת לטובת הולכי הרגל ורוכבי האופניים, ולהשיב קצת מהמרחב שניתן במשך עשרות שנים, באופן מופקר, לבעלי הרכב הפרטי. כצפוי, תושבי רחוב בלוך הגיבו בנימביזם ופתחו במאבק נגד התוכנית. זכותם. ביום שלישי שעבר, נערך מפגש תושבים עם בכירים בעירייה. במפגש הותקפו הנציגים במילים קשות מאד. ניחא – הם משרתי ציבורי. אבל ההתקפה הקשה ביותר כוונה לנציגי ארגוני האופניים ותומכיהם, ללמדנו עד כמה נערכו שם שיתוף ודיון אמיתיים. עד כאן דבר לא מפתיע.
מה שמאד מפתיע, לעומת זאת, היא העמדה המוזרה שאימצה תנועת האופיזיציה העיקרית, עיר לכולנו, אותה תנועה שרבים כל כך (ואני ביניהם, למרות שלא הייתי בארץ כדי להצביע) תלו בה תקוות אמיתיות שתייצג פוליטיקה חברתית-סביבתית אמיתית, אולי לראשונה בישראל. האמת היא, שהטוויסט של עיר לכולנו הוא חומר לעבודת דוקטורט מעניינת על תהליך התפרקות של תנועה פוליטית אופוזיציונית, כאשר השלטון חוטף לה את האג'נדה. במקרים כאלה יש לתנועה שתי אפשרויות: האחת לטעון שהשלטון מממש את מדיניותה (כמו שעיר לכולנו עשתה בהצלחה בעניין הנת"צים); השנייה היא לצאת נגד השלטון ויהי מה, אפילו שהאחרון מקיים את האג'נדה שלה. באופן מפליא, עיר לכולנו בחרה בעניין בלוך את האופציה השנייה.
כפי שמתבטא במאמר הזה, העמדה של עיר לכולנו היא שהתוכנית ברחוב בלוך פסולה בשל העובדה שלא נערך לגביה שיתוף ציבור ראוי. כפי שמובהר בעמדת התנועה כפי שפורסמה היום, וכפי שפעיליה טפטפו בימים האחרונים בפייסבוק, על העירייה לספק לתושבי בלוך פתרונות חנייה חינם חלופיים. פרשנות סבירה של עמדת התנועה מלמדת, שהיא תומכת בתוכנית רק אם יינתן פתרון חנייה לתושבים. בכך, היא למעשה מאמצת את עמדת המתנגדים לשביל האופניים. אנחנו עומדים, אם כן, בפני מצב מדהים שבו תנועה ירוקה לכאורה דורשת מהעירייה לספק מקומות חנייה לרכב פרטי, וזאת אך בשל הטענה החצי-פרוצדורלית שלא נערך שיתוף ראוי; הטענה הזו גם לוקה בשל העובדה שמעולם לא שאלו את הציבור לפני שהקריבו את המרחב לטובת כלי הרכב הפרטיים. זאת ועוד, הדבר עומד בניגוד מוחלט לתפיסה החברתית שאמורה להדריך את עיר לכולנו. כתנועה שאמורה לתמוך בצדק חלוקתי, לא מובן מדוע היא בוחרת להתייצב לצד החזקים שבחזקים – בעלי הרכב הפרטי – ש"פונקו" על ידי גורמי התכנון מזה שנים, דווקא כאשר נעשה צעד ראשון לתקן, ולו במעט, את העיוות ההיסטורי שבהקצאת המשאבים העירונית.
את בלבול המערכות שאחז בעיר לכולנו ניתן לראות, למשל, בהתנהלות עמוד הפייסבוק של התנועה בשבועות האחרונים. דוגמה אחת היא ההאשמה המנותקת בעליל לפיה תומכי שבילי האופניים נשלחו על ידי רון חולדאי כנגד תושבי רחוב בלוך. בנוסף, בתוך הקלחת של הברוך של בלוך, בחרה עיר לכולנו (או אולי מנהלי דף הפייסבוק על דעת עצמם?) להשתלח דווקא בפרוייקט השכרת האופניים – אולי הפרוייקט הירוק ביותר שקודם בעיר בשנים האחרונות, בשל כמה בעיות טכניות שעיכבו את הפרוייקט במספר ימים (אגב, עשרות תחנות של הפרוייקט כבר פועלות). כשעבדכם הנאמן "רמז" על כך שזה עיסוק קנטרני בזוטות, כשהעניין המהותי דווקא מתיישב עם האג'נדה של התנועה, הוא ספג מאחד הפעילים המרכזיים של התנועה קיתונות אד-הומינם, מלווים בדברים (שנמחקו בינתיים) שעדיין לא כל כך הבנתי. אשמח לפרשנות – My guess is as good as yours.

מקווה מאד שעיר לכולנו תתעשת, בתקווה שעוד אפשר לתקן את הנזק. חלק מחברי הסיעה (והסיעה המורחבת) הם מהטובים שהיו כאן בשנים האחרונות, ואין סיבה שהם יתנו יד לתהליך ההרסני הזה.

וילה בג'ונגל

ישראל היא ארץ הגדרות. הכל פה מגודר – הגבולות, היישובים, האוניברסיטאות ומגורי היוקרה החדשים (ומתחם צמרת הוא דוגמא מובהקת). רק כשיוצאים מהארץ לזמן מסויים, ואז מבקרים או חוזרים, העובדה הזו נהיית כל-כך בולטת. המוסדות הבלתי-מגודרים בארץ מאד נדירים. כמובן שאפשר להצדיק את זה בטענות ביטחוניות, אבל לפי דעתי הסיבה העיקרית היא דווקא בראש "הישראלי" שלנו. אנחנו מרגישים כל כך לא בטוחים במרחב האוטונומי שלנו – בין אם הפוליטי ובין אם האישי/פיזי – שאנחנו מרגישים צורך להקיף בגדר כל דבר שהוא שלנו, כי אם לא – יבוא מישהו לגזול אותו: הערבי שלכאורה ממתין מעבר לגדר כדי לבעוט אותנו מכאן; המניאק שיתפוס לנו את המקום בתור; השכן שיבנה לנו פרגולה בחצר. כמובן שלתפיסה הזו יש השפעה על המרחב האורבני שלנו. גדרות חוסמות את הולכי הרגל ומנתקות בין הרחוב והמבנים שסביבו. הן לא מאפשרות, באופן אינהרנטי, חזיתות מסחריות או קשר כלשהו עם הרחוב.
לפני כמה ימים נתקלתי בגדר הסוריאליסטית – והישראלית – ביותר שראיתי:

לא ברור מי עומד מאחורי הצמחייה המגודרת הזו: ייתכן שבעלי החניון הסמוך; הגיוני יותר שדווקא מדובר ביוזמה קהילתית מבורכת. כך או כך, נשאלת השאלה מה הטעם לגדל צמחייה ואז להקיף אותה בגדר תיל. לפעמים נדמה שהשאלה הזו רלוונטית לכל חיינו כאן.

!Let's Walk About It

דברים טובים קורים לאחרונה בתל-אביב. פרוייקט השכרת האופניים יוצא לדרך, העבודות לחיבור שדרות בן-גוריון וח"ן אמורות להתחיל החודש, ובניית שבילי האופניים ברחוב בלוך צפויה גם כן, אם הנימביזם לא יצליח לקלקל. בסוף השבוע הקרוב החברה האזרחית תתרום גם היא לשיח האורבני המתפתח בעיר, בפרוייקט המעניין Jane's Walk, שמתרחש בו-זמנית בערים רבות בעולם ויתרחש השנה בפעם הראשונה גם בתל-אביב. Jane's Walk הוא פרוייקט שבמסגרתו תושבים – לא רק מתכנני ערים או אדריכלים – מדריכים סיורים בשכונות שלהם, בדגש על העקרונות הבסיסיים של עירוניות טובה שהתוותה ג'יין ג'ייקובס. הסיורים עוסקים בתכנון עירוני, פעילות קהילתית, סיפורים מעניינים ועוד – לפי רוחם של מדריכי הסיורים. הסיורים יהיו בשישי ושבת, ה-6-7 במאי. פרטים אפשר למצוא בלינק הזה (זהירות, pdf):
janeswalk11
אני מתכוון להיות לפחות בסיורים של יואב לרמן (בין שתי דירות) ושל מור גלבוע (כיכר דיזנגוף). אשמח לפגוש כמה שיותר מקוראי הבלוג!
עמוד הפייסבוק של Jane's Walk בתל-אביב נמצא כאן.

ביום שישי ה-29.4 כולנו בכיכר

בימים אלה, כשהסקר של עיריית תל אביב לגבי עתידה של כיכר דיזנגוף נערך, חשוב מאד שהציבור הרחב יאמר את דברו. כבר כתבתי כאן כמה פעמים על הבעיות האורבניות הקשות שנגרמות על ידי הפרדת המפלסים בכיכר והשפעתה השלילית על הסביבה. אבל הסיבה העיקרית לכך שהמאבק על הכיכר כל כך חשוב רחבה הרבה יותר. אם נרשה לעצמנו להיות קצת דרמטיים, בכיכר דיזנגוף ייקבע עתידו של המרחב הציבורי בישראל: האם להמשך העדפת הרכב הפרטי או להחזרת המרחב להולכי הרגל. כיכר דיזנגוף, במידה רבה, היא הסמל של העיר המשפיעה בישראל, ולכן ניתן לומר שהיא המרחב המשפיע ביותר במדינה. אם יוחלט להוריד אותה למפלס הקרקע, ללא בניית חניון מזהם תחתיה, ובכך לבטל את ההפליה נגד הולכי הרגל, המסר יהיה חזק וברור ויחלחל לבסוף גם למקומות אחרים בארץ.
לכן, אני קורא לכולם להצטרף לפעילים הבלתי נלאים של החזית להורדת כיכר דיזנגוף ולהגיע לכיכר לארוע שמסמל את תחילת המסע לעבר השבת המרחב הציבורי להולכי הרגל. במסגרת הארוע תוקף הכיכר בשרשרת אנושית, נראה שיהיה הפנינג יהיה מעניין. יום שישי, ה-29.4.11, בשעה 11:00 בכיכר.
בנוסף, הבלוג של לרמן מארח דף שמרכז מידע על המאבק להורדת הכיכר. שווה לבקר ולהפיץ.

פופוליזם ואמנות הדחקת האופניים

האסימון מתחיל ליפול, ונראה שהמשמעות של החיים במאה ה-21 מתחילה לחלחל לעיריית תל אביב. ההכרה שבמרכז עיר טובה אי אפשר לדחוס עוד ועוד כלי רכב פרטיים מתחילה (באיחור רב) לקבל משמעויות אופרטיביות. ובאופן כה צפוי – כמעט מדעי – התחילה הבורגנות השבעה והאדישה של העיר להתעורר בריאקציוניזם אופייני. זירת המאבק – רחוב בלוך. כפי שפורסם לאחרונה, העירייה מתעתדת לשפץ את הרחוב, לסלול שבילי אופניים על הכביש ובשל כך – שומו שמיים – לבטל 60 מקומות חנייה ברחוב. אכן, כהרגלה של העירייה בקודש, הדבר נעשה ללא שיתוף ציבור ראוי, ואפשר להבין את התסכול של מי שהועמד אל מול עובדה מוגמרת. עם זאת, כפי שלרמן אבחן בצורה מדוייקת, זעקות השבר של חלק מתושבי רחוב בלוך – שניתן לסכמן ב"לוקחים לנו את החנייה!!!" – הן תופעה של NIMBY טיפוסי. הנימבי, ראשי תיבות של Not In My Back Yard, היא תופעה ידועה בחברה האנושית המאורגנת, שבה המדינה (או הרשות המקומית) עושה מעשה במרחב הציבורי לטובת הכלל, שנתפס (בדרך כלל ללא הצדקה) על ידי קבוצת תושבים קטנה כפוגע בזכויותיהם. נימביזם קלאסי הוא מצב שבו, למשל, מתנגדים תושבים להקמת מעון לחולי נפש ברחוב שלהם. המאפיין את הנימביזם הוא שבדרך כלל הטענות מתייחסות ל"זכויות" שכלל אינן מצויות בידי המתלוננים. בהקשר של רחוב בלוך, טועים המתנגדים כשהם חושבים שיש בידם זכות לקבל חניה *חינם* מהעירייה, על חשבון המרחב הציבורי. למעשה, כשהעירייה מחלקת חנייה חינם לתושבים, היא מסבסדת את בעלי הרכב על חשבון כלל התושבים – כולל אלו שכלל אינם יכולים להרשות לעצמם להחזיק רכב פרטי. הטענות של המתנגדים מרגיזות אף יותר, בהתחשב בעובדה ששבילי האופניים ישרתו עשרות-אלפי אנשים, בעוד שהחניה-חינם בבלוך משרתת בדיוק 60(!) בעלי רכב.
זאת ועוד – השיפוץ ברחוב ישפר את הבטיחות ואת האוויר שהתושבים בו נושמים, בשל הפחתת התנועה. אבל, כאמור, כל זה מתאיין בעיני המתנגדים לאור הפגיעה בקודש-הקודשים של חייהם, הרכב הפרטי.
נראה שב-Ynet קפצו על אווירת הנימביזם הפופוליסטי – אולי בעידודם של ידידנו מרחוב בלוך – ופרסמו היום כתבה כל-כך אבסורדית, שאפילו הטוקבקיסטים שמלהגים שם דברי-בלע חדשות לבקרים לא השתכנעו. הכתבה מגיבה בהיסטריה ("היכונו לפקק הגדול בתל אביב") לכך שהעירייה מתכוונת לשפץ בקרוב את אזור כיכר רבין (כולל בלוך). וכל כך למה? כי העבודות ייצרו פקקי תנועה, וכי יופחתו מקומות החניה באזור. הכתבה מזהירה את הציבור מפני הסכנה הגדולה שב"הפיכת אי התנועה הגדול שבשדרות בן גוריון לשדרת שבילי אופניים שתחבר את שדרות בן גוריון לכיכר רבין ומשם לשדרות חן", ומפני האיום הקיומי שבהרחבת הנת"צים באזור. הגיע הזמן לרדת למקלטים: העירייה מתכוונת לשפץ את המזרקה הצפונית בכיכר רבין.
תהליך הגמילה מהרכב הפרטי, הנדרש מתושבי מרכז תל אביב, יהיה כואב. אבל אסור בשום אופן להיכנע לנימביזם שנועד להחצין את העלויות של סבסוד החנייה כלפי כולנו.

עוד על הקזינו המדברי של ביבי

לפני שבועיים כתבתי פוסט על הרעיונות המוזרים של נתניהו לגבי בניית ערים חדשות בנגב, והקשקושים הטיפוסיים שנלוו אליהם. כזכור, נתניהו ציין (לתדהמתי) את פיניקס ולאס-וגאס כדוגמאות לערים מוצלחות במדבר, שעל ישראל לשאוב מהן השראה. לא אחזור כאן על הדיון שנערך שם. השבוע נתקלתי במאמר באקונומיסט – כתב עת שאני מניח שביבי אוהב – שמדבר על תחלואיה הקשים של לאס-וגאס. אחרוג ממינהגי ואביא ישירות מהמאמר שם, כי באמת אי אפשר לתאר את זה טוב יותר:

"The signs of the crash are everywhere in Las Vegas. The city’s outer suburbs are eerily quiet, thanks to the preponderance of unsold and foreclosed homes. There are few lights in any windows, and few cars on the roads. Banners and boards advertising hugely discounted housing flap and rattle mournfully in the desert wind. In North Las Vegas every second house on some streets carries a “For Rent” sign, offering rates of as little as $150 a month. One or two houses on each street have been boarded up and abandoned. Even on the city’s famous “strip” of cavernous casinos and high-rise hotels, the razzle-dazzle is marred by the grey concrete hulks of abandoned building projects."

אם כן, יש שתי אפשרויות, כשחושבים על הדברים של נתניהו. קשה לי להחליט איזו מהן גרועה יותר: (א) שאין לו מושג על מה הוא מדבר, מה שמטריד כשמדובר במי שמתווה את המדיניות של ישראל; או (ב) שהוא יודע מה קורה בלאס-וגאס אבל לדעתו זה טוב, מה שמעיד על שיקול דעתו הלקוי. האמת היא, שלאס-וגאס נשמעת כמו מקום אידיאלי לאנשי-האתמול כמו נתניהו. אפשר בכיף לשלוח אותו לשם.

רגע האמת של כיכר דיזנגוף – הסקר כבר כאן

כפי שפורסם לא מכבר, עיריית תל אביב מתכננת לבצע סקר לגבי עתידה של כיכר דיזנגוף. הסקר יתבסס על משאל טלפוני בקרב תושבי הסביבה ובעלי עסקים, וכן על משאל אינטרנט.
הדף של משאל האינטרנט כבר פועל וניתן להכנס אליו כאן. קצת על הסקר ודעתי לגבי החלופות. אם כן, הסקר כולל שלוש חלופות – שיפוץ הכיכר במפלסה הנוכחי; הורדת הכיכר למפלס הרחוב; והורדת הכיכר למפלס הרחוב ובניית חניון תת-קרקעי מתחתיה.
ראשית, יש בעיני בעיה קשה בצורה שהחלופות מנוסחות בסקר. בעיקר בעייתית העובדה שהחניון המזהם, שלא יתרום דבר למרחב הציבורי, מוצג בשאלון כצ'ופר מבלי לחשוף את ההשלכות הקשות שיהיו לו. החנין יתרום לזיהום האוויר באזור, יעודד הגעה של כלי רכב פרטיים, ויפגע באיכות המרחב הציבורי של הכיכר. כבר ראינו שמרחבים שנבנים מעל חניונים מתפקדים בעיקר כגגות לבתי עינוגים לכלי רכב, וחבל שכיכר דיזנגוף תהפוך גם היא למקום כזה. השארת הכיכר במפלסה הנוכחי תהיה גם היא, כמובן, טעות ממדרגה ראשונה, משום שהפרדת מפלסים היא כשלון ידוע מראש. אם תיבחר חלופה זו, הכיכר תמשיך להיות מיותמת מהולכי רגל.
לכן, חשוב מאד להכנס לאתר הסקר ולומר לעירייה שחלופה ב' – הורדת הכיכר ללא חניון מזהם – היא החלופה הנכונה.
מי שלא ימלא את הסקר כאמור יאותר במהרה על ידי שירותי המודיעין של הבלוג ויאולץ לראות ישיבת מועצה שלמה שבה חולדאי עונה לשאילתות. אתם לא רוצים שזה יקרה.