לעתים נדמה שמסוף ארלוזורוב (או בשמו הרשמי – מסוף 2000) תוכנן כתחנת אוטובוסים בעלת תכונות מיסטיות: מצופה מהנוסעים להשתגר ממקום הימצאם ישירות לתוך האוטובוסים. אחרת, אין דרך להסביר את העובדה שהמקום מתוכנן ללא כניסות מסודרות, נגישות ונוחות להולכי רגל. כך, למשל, מי שיוצא מתחנת הרכבת הסמוכה, ורוצה לתפוס אוטובוס למרכז העיר, נתקל ב"שער" הבא:
[אין כניסה]
למעשה, הולך הרגל אמור להכנס למתחם התחנה דרך אותו שער ממנו נכנסים האוטובוסים.
בהנחה שהנוסע הצליח לשרוד את הכניסה, המצב בתוך המסוף לא משתפר. אין מעבר מוסדר להולכי רגל גם בפנים המסוף, ולכן עליהם להיאבק עם האוטובוסים שנכנסים ויוצאים מהחניה:
[ג'ונגל עירוני]
המצב לא יותר טוב לגבי מי שמגיע מהצד המזרחי של התחנה, אחרי שנאלץ לחצות את האוטוסטרדה של נמיר. גם שם מחכות תופעות משונות:
[העיקר שלמכונת המשקאות יש מקום]
זאת מבלי להזכיר את ריח השתן, קשיי ההתמצאות, ואווירת האסון ההומניטרי הכללית במקום:
רכבת צפון/סבידור/ארלוזורוב/מסוף 2000 היא רק דוגמה אחת למסע הארוך, ארוך מאד, שעל תשתית התחבורה הציבורית בישראל לעבור לפני שתהפוך לאלטרנטיבה אמיתית לרכב הפרטי. ההנגשה של התחנה, כך שתהיה ראויה לשימוש אדם, תהיה צעד ישוב בכיוון.
הרחובות של ג'יין
בלוג עירוני בהשראת ג'יין ג'ייקובס
תחנה חדשה
הרחובות של ג'יין 
בנוסף, ממש לאחרונה הוחלפו תחנות האוטובוס במתחם. במדקום הדגם החום והישן, שמספק מעט צל ו/או מחסה מהגשם, שמו דגם חדש, אולי יותר אסתטי, שלא מספק מחסה כמעט בכלל.
נראה שמי שהחליט על ההחלפה לא מחכה הרבה לאוטובוסים בחייו.
אין ספק כי מסוף 2000 לוקה בהנגשה, לא מקיים עירוב שימושים כלשהוא, לא מוצלל ולא נעים לשהות בו, למרות מיקומו וסביבתו העירונית שיוצרת תחושת הגנה כלשהיא. הוא מבודד, אך מלה בפונטציאל, יש למתחם תוכניות האמורות לחבר אותו אל העיר, לשלב בו עירוב שימושים, מבני ציבור ושטחים פתחים, אך נראה כי הישום רחוק מספיק בכדי לשפר את מצבו היום ולחשוב שנית במסגרת שיתוף ציבור על תכנון עתידי.
המסוף כולו אמור לעלות בסערה השמיימה ובמקומו צפויים להיבנות מגדלים שימשיכו את הסגנון הווי-אר-נובו-ריש של מתחם צמרת.
הבעיה טמונה מזרחה מהמסוף ברחבה שממול הרכבת. לפני מספר שנים הוחלט כנראה לסגור כמה כניסות ולהוליך את היוצאים מהתחנה בין בסטות (ככה הרכבת תוכל לעשות עוד כמה שקלים). מאז כשיוצאים מהתחנה, בין זה שצועק "בייגלה- בייגלה" לסדרן המוניות, אין ספק שיש חוסר אוריינטציה וכנראה לא שמים לב שמי שתכנן את התחנה מיקם כביש גישה לאוטובוסים שיוכלו לעמוד לרשות הנוסעים מיד אם צאתם (ביציאה המקורית) מהרכבת. אוטובוסים כאלה עוברים מדי פעם, אבל רוב הרחבה הופקעה לטובת… (תנחשו)…רכבים פרטיים. אם ישראל במסע שיש לו קשר לתחבורה ציבורית, סביר להניח שזה מסע הרחק הרחק אל עבר עולם שבו כולם תקועים בפקק אחד ארוך בתוך המזדה שלהם בנתיבי איילון שיורחבו ויגשימו את השיר הידוע: שתי גדות לירדן -אחת שלנו השניה גם כן. הנוסעים דרומה יעברו במישורי השומרון (משום שההרים יושטחו לנוחות הנהגים). הנוסעים צפונה יהנו מנתיב שידרוס את עמאן ואירביד. ובא לציון גואל, ולי בא לטוס מפה (במטוס ציבורי או פרטי).
די, באמת.
אני לא מבין איפה אתם חושבים שאתם חיים. מעבר לגבול במדינה קטנה ושמה ירדן יש אוטובוס וחצי ואנשים שם בקושי יודעים מה זה ציבורי. תחנה בלי מדרכות? קשיי היום יום של העולם ה-1 עצובים.
בוא נתנחם בזה שבכלל יש לנו אוטובוס שיביא אותנו מנקודה א' לנקודה ב' בלי לשלם 15 שקל לנסיעה ובלי להתמקח עליו.
אני מסכים שבהשוואה לכמעט כל עיר אירופאית התחנות בישראל לא הכי נוחות, וכן יש לנו עוד הרבה עד שנדביק אותם. אבל באמת די עם ההתלוננות. בסה"כ המצב יחסית טוב.
לצערי עוד לא יצא לי לבדוק מקרוב את מערכת התחבורה הציבורית של הממלכה ההאשמית, אבל מנסיוני, דווקא במדינות עולם שלישי התחבורה הציבורית מאד אמינה, יעילה וזולה (גם אם האוטובוסים עצמם בד"כ נוחים פחות)
יותם, הטרגדיה האמיתית היא עד כמה הציפיות של הציבור בישראל נמוכות. למעט מהצבא כמובן.
הציפיות הן ממש לא נמוכות. להפך הן יותר מידי גבוהות ומכאן התלונות האינסופיות.
צריך להבין באיזה סביבה ומציאות אנחנו חיים לפני שמותחים ביקורת על דברים פעוטים כמו חוסר במדרכות ותחנות אוטובוס שלא מתוכננות היטב.
התופעות הללו הן לא תוצאה של תת-פיתוח, אלא של פיתוח יתר לטובת הרכב הפרטי. לכן זה לא ממש רלוונטי.
יותם, סליחה על השאלה האישית: אתה אמיתי?
אליאב, אולי תבדוק פעם את רחוב הרכבת בואכה יהודה הלוי? זה משהו נורא. אם אתה רוצה להגיע מצומת בגין ליהודה הלוי או רוטשילד (כהולך רגל כמובן), אין לך מדרכות בכלל! בצד אחד של הרכבת אתה הולך על מדרכה שנגמרת בחניון, וכדי להגיע להמשכה – עליך לעבור את החניון ובסופו להידחק בין רכב למחסום (אני מדברת על איפה שתחנת המשטרה שם). בצד השני מדובר בחניון גדול – שם כלל אין מדרכה. עליך ללכת בתוך החניון, ולהיכנס באיזה פשפש לרחוב טיומקין. זה אזור מאלף ללימוד היחס להולכי רגל בתל אביב.
*צומת בגין = צומת דרך בגין ורחוב הרכבת
את כמובן צודקת. האזור של הרכבת-בגין-יהודה-הלוי הוא אזור אסון ממש. אין שום דרך לעבור אותו, ברגל או אופניים, בלי להתבאס רצח. זה לא מפתיע, כי כל האזור הזה הוא הגבול ההיסטורי בין תל אביב "הלבנה" ו"השחורה", גבול שאף פעם לא היה קל לחצות אותו.
ואת זה ראית? http://room404.net/?p=42991
הכותב מתלונן שלוקחים לו את החניה בחינם.
פוסט מלא בהפוך-על-הפוך-על-הפוך, עד שאני תוהה אם בכלל יש שם משהו קוהרנטי.
דאָס איז אַ גרויס בלאָג! איך גלייך עס.
איך געפֿונען פייַן אַרטיקלען דאָ. איך ווי דער שטייגער פון שרייבן. שליימעסדיק!
ימפּרעסיוו! דאַנקען פֿאַר דעם אַרטיקל