מוספי הנדל"ן רוגשים מעליית המחירים ותנופת הפיתוח בפלורנטין. אפילו ב-The Marker יש היום כתבת וידאו מעניינת על יוזמות הבנייה החדשות בשכונה. מה שקורה בשני העשורים האחרונים בפלורנטין הוא תהליך שנקרא ג'נטריפיקציה – "התברגנות" הדרגתית של אזור עירוני "נחשל". המעניין בתהליכי ג'נטריפיקציה הוא האופן הכמעט-מדעי שבו הם מתרחשים, שמאפשר לחזות כמעט אחד לאחד איך הם ישפיעו על אזור מסוים:
1. אזור בעל פוטנציאל עירוני טוב מידרדר עקב מדיניות שימושים לא מאוזנת (במקרה של פלורנטין, הריכוז התעשייתי בדרום תל אביב. מומלץ לקרוא בעניין זה את הספר "עיר עם קונספציה" של נתי מרום).
2. מחירי השכירות באזורים ה"טובים" של העיר עולים בצורה דרמטית בשל תהליכים שונים, ועקב כך תושבים שנמצאים בתחתית הסולם הכלכלי, ששאפו לגור במרכז קודם לכן, "נדחקים" לאותם אזורים "בעייתיים". אלה בדרך כלל אמנים וסטודנטים ללא משפחות – הם יכולים להתמודד טוב יותר עם הבעיות שבשכונות כמו פלורנטין (רעש תעשייתי, היעדר תשתיות ומבני ציבור וכד'). מכיוון שאלו אוכלוסיות שמעבירות הרבה מידע מפה לאוזן, נוצר תהליך משמעותי של כניסת תושבים חדשים לשכונה. זה בדיוק מה שקרה בפלורנטין בתחילת שנות ה-90.
3. האמנים והסטודנטים, למרות שהם "עניים" הם עדיין "אטרקטיביים" יותר כשוכרי דירות מאשר רבים מתושבי השכונה המקוריים – עניים אמיתיים – מה שגורם לעליית מחירים שמתחילה לדחוק את רגליהם של האחרונים מהשכונה.
4. חלק מאותם סטודנטים ואמנים הם חברים בקבוצה שאפשר להגדיר אותה "מובילי דעת קהל" – כגון עיתונאים ותסריטאים. אלה יוצרים הילה סביב השכונות החדשות בתקשורת (לדוגמה – הסדרה "פלורנטין"). הם למעשה ממתגים את המקום כ"מגניב" (תהליך "התמגנבות"?)
5. בעקבות ההייפ התקשורתי המעבר לאזור הופך מ"צורך" למשהו "אופנתי". לכן, מתחילים להופיע בשכונה צעירים מבוססים יותר שמגיעים לשכונה מבחירה, למרות שהיו יכולים לגור במקום אחר. במקביל, נפתחים עסקים שנועדו לשרת את האוכלוסייה החדשה – בארים, בתי קפה ועוד. התהליך הזה בא על חשבון אותם אמנים וסטודנטים שהתחילו את הטרנד, שנאלצים להתחיל לחפש את המקום הבא (ניצני התהליך נראים בשכונת שפירא; בניו יורק זה קרה באופן מוחלט בנטישת האמנים את אזור הסוהו לכיוון ברוקלין).
6. השלב הבא הוא הופעת יזמי הנדל"ן, שמטבע הדברים מתחילים לבנות אחרי שברור להם שהמחירים באזור הגיעו לרמה גבוהה. זה השלב שבו פלורנטין נמצאת עכשיו. הבנייה החדשה מקבעת רמת מחירים גבוהה, והשכונה אט-אט הופכת לשכונה של עשירים. לזכות היזמים שמתראיינים בכתבה ייאמר שמבחינת ההשתלבות במרחב השכונתי-התכנוני, הפרוייקטים שלהם נראים בסדר.
ג'נטריפיקציה בדרך כלל נתפסת על ידי מקבלי ההחלטות והציבור כתהליך חיובי של "פיתוח" – הנה, האזור העלוב הפך לשכונה פורחת. הדיון הביקורתי, כפי שאפשר לראות בכתבת הוידאו – מסתיים בתהיות האם יוזמות הנדל"ן לא פוגעות בצעירים שעברו לשכונה בשלבים 2 –5 לעיל. כמעט ולא נערך דיון לגבי גורלם של תושבי השכונות המקוריים, שבדרך כלל נדחקים עוד יותר לשוליים. במובן זה, תהליך הג'נטריפיקציה לא מגדיל את העוגה החברתית, הוא פשוט מחלק אותה מחדש – ובאופן שמרע את מצבם של האוכלוסיות החלשות ביותר שלמעשה מודרות מהאזור. לכן, צריך להביט בצורה ביקורתית על התהליכים האלה – כל מקרה לגופו – ולא למתג אותם באופן אוטומטי כ"הצלחה" (אלא אם כן מטרתנו היא לנקות את העיר מעניים, ולא לשפר את מצבם).
הרחובות של ג'יין 
גם שכונת ביצרון נמצאת כיום בשלבים הראשונים של התהליך הזה. יהיה מעניין לראות אם עוד 10-15 שנים היא תהיה כמו פלורנטין.
מעניין מאוד, כרגיל. מה לגבי פרוייקטים של פינוי-בינוי? אני מודה שזו מטריה שאני לא ממש מכיר, אבל הרציונל שמאחוריה, אם אני מבין נכון, הוא רציונל שאמור לאפשר את פיתוחו של אזור נחשל בד-בבד עם ההגנה על האוכלוסיות החלשות שגרו בו טרם הפרוייקט.
יובל, צריך לבדוק האם התכנון האורבני של ביצרון יכול לייצר תשתית עירונית טובה כמו בפלורנטין.
רועי – הבעיה היא שבפועל פינוי-בינוי מפנה את העניים ודוחס אותם בכל מיני שיכונים אנטי-אורבניים בעליל, ותוך כך גם הורס (בדרך כלל) את המרקם העירוני של הרחוב. כתבתי כמה פוסטים בעניין, למשל פה:
http://eliavism.blogli.co.il/archives/178
אתמול בלילה הייתי בפלורנטין. חייבת להודות שהיא לא השכונה האהובה עליי (אני מתבאסת מהלכלוך הרב בחלק מרחובותיה, והרבה יותר ברחובות הסמוכים לה – העלייה למשל). אבל אתמול התלהבתי. בניינים משופצים, רחובות קטנים וחמודים, בארים ובתי קפה ותנועה של אנשים. אווירה אירופית משהו, ככה אני מדמיינת שכונת אמנים וסטודנטים בברלין או משהו. אבל כמו שתיארת, הסתכלתי על הדירות הנאות בבניינים המשופצים, וחשבתי שלעצמי שגם כאן, כשיום אחד אתייאש ממחירי מרכז ת"א – גם פלורנטין כבר לא באמת אופציה. כלומר היא כבר לא יותר זולה מהמרכז. אפילו לא הדירות המתפוררות!
בפלורנטין, בדיוק כמו באזור שינקין, התהליכים החלו כיוזמות של העירייה, תשאלו את אדם מזור ואת ברוך יוסקוביץ'.
לגבי מצבן של האוכלוסיות החלשות באמת – אם הן בעלות הנכסים תהליך הג'נטריפיקציה בהחלט יכול לשרת אותן. אוכלוסיות שגרות בשכירות ידחקו מן השכונה עם עליית המחירים ולכן צריך למצוא עבורן פיתרון, כמו למשל שכירות מוגנת או מסגרת של סיוע כספי.
מסכים לחלוטין עם שתי הנקודות. רק לציין, שככל שאני יודע (תקן אותי אם אני טועה), העירייה נטשה די מהר את היוזמה הזו בפלורנטין.
הערייה לא בדיוק נטשה את יוזמת הג’נטריפיקציה בפלורנטין. יותר מדוייק יהייה לומר שהמעמד שלה במרחב הוא של נוכח-נפקד.
היא שם כשצריך לגרור מכוניות, להטיל קנסות על מפרי שעות עבודה בלילות ולסרס חיי רחוב ספונטאנים. ואף להפריז עם אחוזי הבניה המותרים לבניה חדשה עד כדי הרס של הרקמה הקיימת.
אך היא נפקדת כשמדובר בתכנון מושכל של בניה חדשה תוך יצירת ראות ירוקות, שרותי ציבור חדשים, חידוש תשתיות ערוניות והחשוב מכל ביצירת דיאלוג אמיתי עם דיירי השכונה ועבורם.