הרחוב עושה את הפארק – Tompkins Square Park

27 05 2009

בניית פארקים היא אחד מהפתרונות השטחיים ביותר – אך גם הנפוצים – לשיפור אזורים עירוניים כושלים. בהיעדר תמריצים להולכי רגל להימצא ברחובות שסביב הפארקים, אלו הופכים במהרה למקומות לא בטוחים במקרה הרע, או לנטושים ועצובים מאד במקרה הטוב (ראו ערך שלל הפארקים המפוזרים בעיר מודיעין – אולי העיר הגרועה בארץ מבחינה אורבאנית).
הטעות הנפוצה בהקשר הזה טמונה בהנחת היסוד שהפארק הוא שמשפר את הסביבה, בעוד שההיפך הוא הנכון – פארקים ניזונים מסביבתם, וככל שזו חיה יותר כך הפארק יהיה חיוני יותר, ובהתאם יתרום לשיפור האזור עוד יותר. כמובן, כדי שפארק יוכל למלא את התפקיד הזה עליו להיות מתוכנן נכון.
אגב, "שיפור הסביבה" בדרך כלל מוזכר בנשימה אחת עם תהליכי ג'נטריפיקציה (כניסת אוכלוסיות חזקות לאזורים נחשלים). תהליכים אלו בהחלט עשויים להחיות אזורים, אבל יש בהם פסול רב מבחינה חלוקתית – נושא ראוי לפוסט בפני עצמו.
דוגמה טובה ליחסי רחוב-פארק ניתן למצוא בטומפקינס סקוור פארק באיסט ווילג'.

[טומפקינס סקוור פארק. Avenue B ממזרח, Avenue A ממערב.]
הפארק הוקם ב-1850, מה שלא מנע השכונה מסביב להפוך בעשורים שלאחר מכן לאחת מהגרועות במנהטן. עצם קיומו של פארק גדול באמצע השכונה לא רק שלא מנע את התהליכים הללו כלל, אלא להיפך. לאורך השנים התרחשו בפארק מספר התפרעויות המוניות, האחרונה שבהן ב-1988 כשמאות הומלסים ומכורים, שהתמקמו במקום כמעט דרך קבע, התעמתו עם שוטרים שדרשו מהם להתפנות. הפארק הפך לנטל רציני על השכונה, עד כדי כך שהוא נסגר ב-1992 – הן לשם שיפוצים והן לשם גירוש אוכלוסיות השוליים ששהו בו.
בתחילת שנות ה-90 עבר האזור, ובעיקר Avenue A שנמצא מערבית לפארק, תהליכי ג'נטריפקציה שהובילו לפיתוח הרחוב ולהחייאת הפארק. השילוב של החייאת הרחוב יחד עם תכנון נכון, הפכו את הפארק ממקום נחשל לאזור עירוני מוצלח ביותר:

[התמונה מימין – Avenue A: הרחוב מושך הולכי רגל רבים בשל בתי העסק המגוונים שבו. הפארק שואב את הולכי הרגל האלו.]


[התמונה למטה – הפארק בנוי כהמשך ישיר של רחוב 9 וכך משתלב היטב במרחב העירוני. הולכי רגל נכנסים לפארק באופן מזדמן, כדי להמשיך ללכת על רחוב 9, וכך תורמים לחיוניות והביטחון שבו.]

[למעלה – בפארק מדשאות עם עצים מפוזרים, כך שיש גם אזורים שטופי שמש וגם אזורים מוצלים. צורמת רק ההתעקשות האמריקאית לגדר את הפארק למתחמים פנימיים.]

[מפתח להצלחת הפארק, מעבר לקשר שלו עם הרחוב, הוא עירוב השימושים בתחום הפארק עצמו, באופן שמבטיח משיכת אנשים לאורך רוב שעות היום. כפי שרואים בתמונה למעלה, הפארק נותן מענה, בין היתר, לצרכיהם של מבוגרים, ילדים, בעלי כלבים והולכי רגל מזדמנים שחוצים את הפארק כהמשך ישיר לרחוב 9.]
אידיליה בצד, חשוב לזכור שהתהליך שעברה סביבתו של הפארק הביא, בצד החייאת האזור, לדחיקת תושביו המקוריים. אבל זה כאמור נושא לפוסט אחר.

 


פעולות

Information

11 responses

27 05 2009
תמרה

קודם כל, תודה על הבלוג – הוא מרתק.

בתור תושבת מודיעין לשעבר, אני מסכימה לגבי הפארקים (כיוון שאין כמעט הולכי רגל בעיר הזאת בכלל, בשום מקום), אבל יש כאלה שדי מוצלחים – למשל הפארק שסביב המודיעין סנטר שיש בו המון מתקני ילדים. גם מתקני כושר שהוצבו בפס דשא קטן איפה שגרתי בפתח תקווה עזרו למשוך לשם אנשים (למרות שהמיקום, צמוד ליציאת מטבח של מסעדת בשר, אולי היה מעט בעייתי . 😯 )

קיצר, הנקודה היא שנראה לי טיפה מדכא שהדרך היחידה לשלב פארק בעיר בצורה טובה זה להקיף אותו בחנויות\בתי קפה\אזורי מסחר בכללי. מה צריך להיות בפארק שימשוך אנשים בפני עצמו, או שתעכלס אין לו שום תפקיד מלבד אסטטיקה?

27 05 2009
אליאב

תודה על המחמאה.
לגבי הפארק סביב המודיעין סנטר – יכול להיות שהוא מוצלח כי הוא ליד אזור מסחרי? האם הוא מוצלח לכל אורך היום או שהוא ריק לגמרי כשהילדים בבית הספר?
נראה לי שהמפתח הוא לא "להקיף" פארקים בחנויות (אגב, אזורי מסחר לא מספיקים. כדי שהרחוב יהיה טוב צריך שיהיו בו גם מגורים – אחרת המקום מת עם רדת ערב, ראי מתחם הבורסה ברמת גן). המפתח הוא לדעת איפה למקם פארקים, וכן לתכנן רחובות שמעודדים עירוב שימושים.
לדעתי פארק יכול להיות אטרקציה בפני עצמו בשני מקרים:
1) כשאין כמעט פארקים אחרים בעיר (גן סאקר בירושלים);
2) כשמדובר בפארק ענק, שמהווה אלטרנטיבה עירונית ל"יציאה לטבע" (פארק הירקון, סנטרל פארק).

27 05 2009
יהונתן הימן

הי אליאב,
אשמח אם תיצור קשר בדוא"ל
jonathan@urbanica.org.il

28 05 2009
אליק

דבר ראשון, המון תודה. הנושא חדש לי, ואתה כותב אותו ברהיטות ובכישרון, כך שהוא מרתק מאוד.

אני חושב שהלב הירוק של ירושלים הוא דוגמא לא רעה, באופן כללי, לפארקים מטיפוס שונה – גן סאקר, עמק המצלבה ועמק הצבאים. האזורים סביבו די מתים מבחינת הולכי רגל (גבעת רם, כבישים ראשיים), אבל הפארק חי.
מצד שני, טיילת ארמון הנציב היא מקום לא מאוד בטוח, אבל אני לא משוכנע אם זה בגלל עניין של מיקום אורבני או בגלל עניין בטחוני (מזרח העיר).

28 05 2009
אליאב

אליק – תודה 🙂
הלב של ירושלים הוא אכן דוגמה לא רעה, אבל עמק המצלבה ועמק הצבאים הם פחות פארקים במובן הקלאסי ויותר אזורים טבעיים, כך שאני לא בטוח שהם נכנסים לקטגוריה הזאת. בכל מקרה מדובר בשטחים גדולים יחסית שמהווים אלטרנטיבה ליציאה לטבע, וכן בירושלים אין הרבה אופציות אחרות לפארקים עירוניים (בניגוד לגני משחקים קטנים, שזה דווקא יש אבל לא ממלא את אותה פונקציה).
לגבי טיילת ארמון הנציב – דוגמה מצויינת שאולי שווה פוסט בפני עצמו. הטיילת היא מקום לא בטוח, אבל אל תשכח שהיא יותר רחוקה משכונות פלסטיניות מרחוב יפו (באזור שלליד כיכר צה"ל) ומאזורים ראשיים אחרים במרכז העיר. ועדיין, אזורים אלה מרגישים בטוחים לחלוטין בעוד הטיילת לא. הסיבה היא שהטיילת די נטושה, ורחוב יפו – לא (ולא ההיפך – היא לא נטושה כי היא לא בטוחה).  

28 05 2009
תמרה

אוף, כתבתי תגובה ואינטרנט בלע אותה – עכשיו זאת תצא הרבה פחות רהוטה.

במודיעין – הפארק מתחת למודיעין סנטר, נמצא ליד מרכז מסחרי, בסמוך לכמה בתי ספר (לפחות התיכון גם קיים בו בזמנו שיעורי ספורט) והוא מלא במתקני משחקים שמושכים אמהות/סבתאות/מטפלות עם ילדים קטנים. האזור היחיד האחר במודיעין שאני מכירה שמוצלח באותה מידה הוא הפארק בכניסה לעמק בית שאן – מוקף מגורים, שני בתי ספר יסודיים, כמה גנים ושבט צופים ומלא במתקנים – ודי רחוק מכל מרכז מסחרי. (וגם שם רוב הקהל הוא הורים וסבים עם נכדים בגילאי גן)

בירושלים – יש את גן העצמאות, שנמצא בול במרכז העיר אבל מעולם לא יצא לי לראות אותו מלא באנשים.

28 05 2009
אליאב

הממממ… כשאני חושב על זה לכל אורך 25 שנותיי הראשונות בירושלים כמעט ולא עברתי בפארק הזה "במקרה". בואי נראה מה יש לנו בגן העצמאות:
1.המגבלה העיקרית שלו היא ממערב – הוא מבודד כמעט לחלוטין מרחוב קינג גו'רג', ואיפה שהוא כן נוגע ישירות ברחוב, הוא עדיין מבודד ממנו בשל הפרשי הגבהים (אין גישה מיידית ונוחה מהרחוב למדשאות, שהן האזור היותר סימפטי של הפארק.)
2. מדרום רחוב אגרון, שאין לו שום משיכה אורבנית, ואין כמעט מעברי חציה מהמדרכה הדרומית שלו שאיכשהו עשויה למשוך שנים-שלושה אנשים (הפסקת סיגריה למאבטחים של הקונסוליה?)
3. ממזרח המתחם המוזנח של בית הקברות המוסלמי – אזור נטוש ועצוב.
4. מצפון הפארק נגמר ברחובות "החניה" שדרומית לרחוב הלל – הרחוב הטוב הקרוב ביותר – כך שהפארק מבודד גם ממנו.
5. בנוסף להכל הפארק בנוי על מדרון יחסית תלול, מה שמקשה על קשישים וילדים קטנים.
נראה שלמרות מיקומו המרכזי, לרוע מזלו של הפארק הוא עדיין מנותק מהמרחב העירוני.

29 05 2009
תמרה

מעניין אם השיפוץ של כיכר החתולים ורחוב הילל, שהפך חצי-מדרחוב, יעודדו את הפארק (כשתיגמר הבנייה שהולכת שם כרגע) – אם מתחם ממילא היה אזור אינטגרלי למרכז העיר, הפארק היה מקשר בינו לבין קינג גורג, אבל אין באמת למה ללכת לממילא תוך כדי סתם סידורים או קניות בעיר כרגע.

31 05 2009
אליאב

מעניין. לדעתי השיפוץ לא הולך לפתור את הבעיה העיקרית של גן העצמאות – כאמור, הניתוק מהרחובות הטובים שסביבו. לגבי ממילא – צודקת. אף אחד שנמצא בארץ יותר משבוע בשנה לא גר שם.

18 07 2010
גידי

היכן ניתן למצוא בארץ פארקים דוגמת הפארקים במנהטן – אשר בהם הפארק הוא "המדרכה ממול" של איזור מסחר. דוגמת UNION SQUARE והפארק הנ"ל. זה שילוב מנצח – לנוח בין קניות \ לארוחה קלה בפארק. בארץ מבודדים פארקים, גם עם מוצלחים, מן המסחר- ראה ירושלים, כפר סבא, רעננה, הירקון, פארק פרס וכו'.

18 07 2010
אליאב

המקרה המובהק ביותר שיש בארץ (היחיד?) הוא גן מאיר בתל אביב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s




%d בלוגרים אהבו את זה: